שלמה המלך כתב במגילת קהלת: "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ, עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא… עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק… עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם" (קהלת ג, א–ח).
כל 14 זוגות הפעלים הללו מתארים דבר והיפוכו. לידה מול מוות, ספוד מול רקוד, מלחמה מול שלום וכן הלאה, כלומר לכאורה דבר חיובי והשלילה שלו.
זוג הפעלים היחיד שמקבל בימינו זווית ראייה חדשה ומעניינת הוא עת לחבוק ועת לרחוק מחבק.
בזמנים אחרים היה פירוש המילים רגיל – חיובי ושלילי, קרבה וריחוק, מגע ודחייה. אך בימים אלה של מגפת קורונה הרי שגם למילים "עת לרחוק מחבק" יש משמעות חיובית ואף חיובית ביותר.
האי-חיבוק אינו בגלל חוסר אהבה או חוסר רצון אלא אדרבה, בגלל אהבה יתרה ורצון עז לשמור על החיים!
אנו מצווים בעת הזאת לשמור על ריחוק חברתי גם מבני המשפחה הקרובים אלינו ביותר. על מנת לשמור על החיים אנו חייבים להקפיד על "עת רחוק מחבק".
גם בחיי הזוגיות יש לעיתים צורך בעשיית מעשים אשר לכאורה בפשטותם מראים ריחוק מסוים, קשר טוב פחות, שגרה משמימה. אך בהסתכלות שונה לעיתים דווקא המעשים הללו עצמם יש בהם כוח ופוטנציאל לקרבה הגדולה ביותר, לקשר עמוק, רציני ומשמעותי יותר, לשבירת השגרה בצורה הבריאה ביותר.
טבע האישה הוא שיש לה אנטומיה מיוחדת בעלת מערכות פנימיות ונשיות המיוחדות רק לה. אנטומיה זו גורמת מחזור חודשי קבוע, המחייב על פי ההלכה ריחוק פיזי בין האיש לאישה למשך זמן מסוים.
אפשר לראות בזמן זה זמן מבוזבז, לא יעיל, לא זוגי, מרחיק ומיותר. אך אפשר וחשוב גם להעצים זמן זה לאהבה גדולה יותר, לקרבה נפשית ורגשית גדולה ומשמעותית הרבה יותר שבעקבותיה תתעצם גם האהבה הפיזית.
לריחוק בין בני הזוג יש "אפקט הקפיץ": בזמן הריחוק הקפיץ דרוך ומוחזק, ובזמן ההתקרבות בין הבעל לאישה הקפיץ נפתח ומנתר בשיא כוחו ועוצמתו.
הזוגיות נבנית על התחדשות, שבירת שגרה ושינויים מבורכים, ועל כן חשוב שכל זוג ינצל את זמן הריחוק זה מזה לזמן של בניית קשר, זמן של חיזוק רגשי, זמן של געגוע בריא.