בפעם הקודמת סיפרנו על שמחת יום ירושלים, היום שבו שוחררה העיר העתיקה. אולם במלחמת ששת הימים, שהתרחשה ממש בימים אלו, כ"ו באייר ועד ב' בסיוון לפני 53 שנה, לא שוחררה רק העיר העתיקה כי אם גם שטחים נרחבים ממדינת ישראל של היום, ובהם יהודה ושומרון. הפעם נספר על העיר חברון ועל הקשר של הרב נסים אליה.
בפרעות תרפ"ט פרעו הערבים תושבי חברון ביהודי המקום – התנפלו, היכו ורצחו רבים. הדבר אילץ את היהודים להימלט על נפשם ולברוח מחברון בצער רב. במאמצים רבים ומתוך סיכון נפש ביקשו להציל את ספרי התורה היקרים והאהובים שהיו בבתי הכנסת. את מרבית הספרים הם הצליחו להציל ולקחת עימם. אך דווקא ספר אחד, יקר ועתיק במיוחד, שעליו שמרו מכל משמר, לא הצליחו להציל, והוא נשאר מאחור. צערם על כך היה רב.
שנים לאחר מכן נודע לאיש ביטחון ישראלי, לשעבר תושב חברון, על ערבי שבידיו ספר תורה עתיק והוא מוכן למכור אותו ליהודים תמורת סכום נכבד. אחרי בירור ובדיקה הבינו כי מדובר באותו ספר תורה עתיק שנותר מאחור בזמן הפרעות. אנשי קהילת חברון לשעבר רצו מאוד לפדות את הספר, אולם לא היה ברשותם הסכום המבוקש. או אז החליטו לפנות לרב נסים לטכס עצה, כפי שנהגו לעשות פעמים רבות בנושאים שונים.
הרב נסים לקח לידיו את המשימה ועשה מאמץ רב להישג את הסכום הדרוש (הוציא מחסכונותיו, לווה ממכרים ועוד) כדי לפדות את הספר. בקשה אחת הייתה לו: הספר יהיה עימו עד שיוכלו יהודי חברון לשוב למקומם, ואיתם גם הספר. ספר התורה היה בבית הכנסת של הרב נסים, הוא קרא בו ואהב אותו מאוד ותמיד נשא תפילה שיחזור היישוב היהודי לחברון והספר יוחזר למקומו.
לבשורה המשמחת שהגיעה על כניסת צה"ל לחברון במלחמת ששת הימים התלוותה גם הידיעה המצערת כי בתי היהודים ובתי הכנסת נהרסו. רק כעבור כמה שנים והודות למאמצים רבים התחדש היישוב היהודי בחברון (שנים אחרי החזרה לקריית ארבע) ונבנה מחדש בית כנסת אברהם אבינו. אז אמר סבי כי מילא את חלקו, וכעת הספר צריך לשוב למקומו. כעבור חודשים מעטים נפטר הרב נסים, וזמן קצר לאחר מכן לקחו תושבי חברון את הספר העתיק בהתרגשות רבה והשיבו אותו למקומו בבית הכנסת.
לקראת חג מתן תורה הבאנו כאן סיפור על הצלתו של ספר תורה. דבר שנעשה מתוך אהבת תורה ואמונה בחוט המשולש שלא יינתק – עם ישראל בארץ ישראל מקיים את תורת ישראל הנצחית ומתקיים עימה. דברים אלו היו נר לרגליו של סבי, ויהי רצון שנזכה גם אנו שאמונה יקרה כזו תנחה את צעדינו.
