בשבוע שעבר קיבלנו שיחת טלפון משמחת לב. ישי השריונר שלנו הודיע שהוא מגיע לרגילה. גדוד השריון שלו היה סגור בחולות אילת כשלושה חודשים. אימוני צמ’’פ מרוכז ומאומץ אפוף בענני כבוד של רק חול וחול. שלושה חודשים מבודדים ללא יציאות וללא כניסת אזרחים. סוף סוף לאחר טקס קבלת סיכת שריון בלטרון ישי יוצא עם חבריו הביתה לשבוע ימים. העמסנו את המשפחה על הוואן ופנינו צפונה לחמשוש ארוך הצולל אל תכול הכנרת. הצפון כולו ירוק ושופע מים. גלי הכנרת לוחכים את המלתחות… עצי הפרי עמוסים בדובדבנים, פירות יער, נקטרינות ושזיפים ענקיים. בקיבוץ עין זיוון קיבלו אותנו לקטיף עצמי של פירות ארץ ישראל עם יחס של וי אי פי. ביום ראשון, בדרך חזרה לירושלים נכנסנו לציון הרשב״י לשטוח תפילותינו, לבקש על עמינו ולהודות על כל הטוב והשפע.
כבר בפתח הציון הקדוש התפלאתי לראות שחלק מהסדרנים מתהלכים ללא מסכה. אולמות התפילה הופרדו בדלת ברזל כדי למנוע גודש אך מתפללים לא מעטים הורידו את המסכות מפניהם בשעת התפילה. וזו לא מליצה. העדפתי לעמוד בחוץ ליד הפתח והתלבטתי מאד אם להעיר לאברך אחד ללא מסכה, שהתנדנד בעוצמה במרכז האולם ובלט מאד בהתלהבותו ובדבקות תפילתו. חשבתי לעצמי שאם אעיר לו אפריע לו בשיחה עם קונו ותוך שאתקרב אליו יתר על המידה המותרת אגרום לו גם להיכנס לדין רודף. מצד שני, בעומדו במרכז האולם, ללא מסכה, הוא מסכן את כל המתפללים הסובבים אותו וגם את עצמו… פעמיים דין רודף בשוגג… במקום להוכיח אותו ברבים הוספתי בתפילתי עוד בקשה מיוחדת לבורא עולם, שיציל אותו ואותנו מדין רודף. שלא נזיק לאיש ולא נינזק. הידקתי היטב את המסכה על אפי.
למרות שהחמצתי את התפילה בכותל השבוע חשתי שם, בציון הרשב’’י, שתפילותיי הפונות להר הבית, עולות דרך קודש הקודשים עד כיסא הכבוד ומתקבלות שם בשמחה. כאן במירון, השיח שלי עם אדון העולמים השתפר פלאים בזכות התנא האלוקי, רבי שמעון בר יוחאי זי’’ע.
כאמור, כדי להתרחק קצת מהצפיפות המלחיצה בין המתפללים, יצאתי להתבודד מעט בתפילה בחצר ליד חלונות ההיכל. לפתע חשתי שעשן סמיך של סיגריות ממלא את הרחבה. האויר הצלול של מושב מירון התמלא בריח של טבק חרוך.
הוקפתי במעשנים רבים שיוצאים לחצר ומשחררים את תכולת ריאותיהם לחלל האויר.
שוב חלפה מחשבה בליבי: גם יהודים יקרים אלו מקיימים כאן בשוגג פעמיים דין רודף. מסכנים את עצמם וגם את הסובבים.
יצאתי לדרך חזרה לירושלים בהרגשה שתפילותינו התקבלו. הייתי מאושר לראות במראה את בני המשפחה היקרה שלי תופסים תנומה בסיום חופשה ארץ ישראלית מהממת. ראינו את ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה. ראינו את ״וייזל מים מדליו״ ונהנינו ב’’ה יחד עם החייל המתוק מכל רגע.
עוד אני מתרפק קרוב קרוב על כל רגע של הנאה ״חותך״ אותי במסלולי, חזק, בצורה מסוכנת, ובמהירות מסחררת אופנוען פרוע, שחושב שסללו את הכביש רק בשבילו. הוא ‘שורף׳ את הכביש במהירות של 160 קמ’’ש לפחות, מאלץ אותי ללחוץ בעוצמה על דוושת המעצור ולגרום לכל בני המשפחה להקיץ בבעטה. מה קרה? הם שואלים בתמיהה! ואני משיב להם, שזה עתה חצה את מסלולי עוד אחד שמתעקש לקיים דין רודף בשוגג פעמיים… מסכן את עצמו ומסכן את כל משתמשי הכביש. וגם את הולכי הרגל.
אז עד כאן להפעם. בוודאי הבנתם כבר את הפרינציפ. בואו נשמור על עצמנו וגם על היקרים הסובבים אותנו. נעטה מסיכות, נשמור מרחק, וניזהר מאד בדרכים.
שבת שלום. שבת שנזכה לקיים ״מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל״.