הם היו חברים עוד מימי הסניף. הוא מדריך והיא קומונרית. הייתה איזו קרבה משפחתית ברקע. והינה הם עומדים נרגשים על סף מפתן של חיי נצח. האמת היא שאברהם אבינו ושרה אימנו היו סוג של 'חברים מהסניף'. הם הכירו, הם באו מאותה משפחה. הכול היה מוכר כל כך. בטח בה לב בעלה, ונודע הוא בשערים. אבותינו חיפשו נשים כמעלתם. שרה הייתה ראויה לאברהם, איש החסד, על טלטלות מסעות התשובה הגדולות. זאת הייתה זוגיות של חברות וקרבה.
ליצחק אבינו יועדה אישה שתצטיין בחסד ותגמול לגמלים של אליעזר, ואכן, היא עברה בהצטיינות יתרה את מבחן החסד. פה נרקם קשר השדכנות הראשון בתולדות העולם. יצחק לא היה בתמונה כלל כשהכריע אליעזר שרבקה היא הראויה לו. הכול נסגר עם אביה ועם אחיה.
ואכן, כשראתה את יצחק לראשונה נפלה רבקה מהחמור מרוב התפעמות. הקשר ביניהם מוסתר מעינינו ונאלם מאוזננו, אבל דווקא זה מה שמייקר אותו. קשר עמוק. יציב. ורבקה הייתה האחת והיחידה לו עד סוף ימיו. זאת הייתה זוגיות של ביטחון.
האהבה בין יעקב לרחל הייתה אהבה רומנטית קלסית. אהבה ממבט ראשון, מבט פנימי אל תוך הנפש. מפגש ליד הבאר, והוא הרגיש שזהו זה. שורש נשמתו. ויעקב היה מוכן לשלם מחירים. והיו בעיניו כימים אחדים, מרוב אהבתו אותה. שלא נטעה, האהבה הרומנטית חשובה בזוגיות.
ויש לאה. אם הבנים. היא שהקימה את בית ישראל. זאת זוגיות של מחויבות.
את כל שפות הזוגיות אנחנו מבקשים לשלב בחיינו המשותפים, וזאת אהבת עולם.
אבל כשיוצאים לדרך זה משהו אחר. זאת התאהבות. נצנוץ הכוכב בשמיים זוהרים. בועות סבון ומלמלות וחיוכים מבוישים. אנחנו מסונוורים. וטוב שכך. אחרת ייתכן שלא היינו מתחתנים. וזה נצרך גם כדי שנצעד לתוך מסלול האהבה, עם המהמורות, העליות והמורדות, בלי להתנדנד. שלא ניפול. וזה בדיוק כמו האהבה שיש לנו לתינוק שנולד זה עתה. אנחנו חווים מולו 'ואו' אחד גדול. ריבונו של עולם יצר אותו כל כך רך ומתוק ואכיל כדי שנתאהב בו ונתמסר לטיפול הסיזיפי שדורש התינוק, שלא מרפה כשהוא רעב ומצפה למלוא המענה. אבל הכוחות האמיתיים יידרשו כשיגדל ויתפוס עצמאות. בואו נראה אותך אז, מלטפת ומחבקת ומוקסמת מיופיו. וכך גם בעבודת ה'. אין חוזר בתשובה שלא מציין את האורות והברקים שהוא ראה בחוויית השבת הראשונה שזכה לפגוש. וזה נפלא. וזה באמת מהמם. אבל מתי נבחנת אהבתו לה' יתברך? בקיום המצוות מדי יום ביומו, תמידים כסדרם, כשהשמיים ערפיליים.
כל אחד וסגנון האהבה שלו. כל אחד ושפת האהבה שלו. את זה למדנו מאבותינו. אז מי אנחנו שנחשוב אחרת?
