יצחק מאיר, זמר ויוצר
יצחק מאיר, זמר ויוצר, בן 39, נשוי לתמר. אנחנו הורים לארבעה, גרים בפרדס חנה. גדלתי במושב גמזו. הוריי הם הרב אליאב וזיוה מאיר. אבי היה רב היישוב במשך שנים. גדלתי במשפחה גדולה ב"ה, יש לי חמש אחיות וחמישה אחים".
השירות הצבאי:
"לוחם בחטיבת הנח"ל".
הישיבה:
"למדתי בישיבת חברון ובישיבת מיר, ואחרי השירות הצבאי למדתי בבית המדרש האקדמי בית מורשה בירושלים".
החזנות:
"כשהייתי בן 6 הרגשתי בניגון של תפילה תחושה ששם אני מוצא את עצמי, לגמרי לא במובן של שליח ציבור אלא לעצמי. בבר המצווה אפילו לא הסכמתי לעלות לתורה, ממש התביישתי. אני לא יודע איך זה קרה בדיוק, אבל היום מאוד טבעי לי כל הקטע הזה של להיות שליח ציבור. את סגנון התפילה שלי ינקתי מאבא שלי, ולהשערתי הוא ינק את שלו ממורו ורבו רבי יעקב כ"ץ בישיבת הכותל".
השירה:
"השירה הייתה טבעית מגיל צעיר, אבל לא מול אנשים, הייתי מאוד ביישן. האומץ היה להוציא את האלבום. זה האלבום של זמירות שבת, 'נשמות חדשות'. הקלטתי אותו בתש"ע והפצתי רק למשפחה ולשכנים, ולאט-לאט הוא תפס תאוצה. בפעם הראשונה עליתי על במה בהרבה מבוכה, ולאט-לאט התרגלתי. היום נראה שמותר לי לגלות לעצמי שאני אפילו אוהב את זה".
סליחות מוזיקליות :
"את הסליחות המוזיקליות התחלתי לאחר השחרור מצה"ל עם קומץ חברים, והופתעתי לגלות שאני לא לבד. לתומי חשבתי שזה שיגעון אישי שלי, ומאז בכל שנה אני מגלה שוב מחדש שזה ממש לא רק אני. מניין המתפללים איתנו רק הולך וגדל מאלול לאלול, ובכל פעם צריך למצוא לו מקום חדש, רחב יותר.
"אני שמח לגלות שהרצון של הנשמה להתחבר דרך נגינה ושירה אל הטוב, אל הקדוש, חוצה מגזרים. זה צורך של המוני
קורונה:
"הקורונה היא גם מתנה גדולה בשבילי, יש פנאי לעשות דברים שאני מחובר אליהם וההרגל והעיסוק בשגרה דחק אותם הצידה. עכשיו מטבע הדברים אנחנו פחות מופנים החוצה ויותר פנימה. המצב הזה של חוסר הוודאות קשה ומאתגר מצד אחד, ומצד שני מוציא מאיתנו הרבה פשטות, דבר מאוד חסר בעולם שלנו. בסיומו של סבב הסליחות השנה אני נורא נרגש לראות את הפשטות הזאת. אני מתפלל בלי לראות את הקהל מול העיניים, רק להרגיש אותו, ובכל זאת צריך לתת את כל הלב. כמעט כמו בקשר עם הבורא: אנחנו לא רואים, אבל מאוד קרובים ומחוברים.
"במופעים האלה אנחנו מביאים את הלב בלי לדעת מול מי אנחנו עומדים, בלי תפאורה, בלי אחורי הקלעים ובלי קהל שרואים את התגובות שלו, וזה כל היופי. זה מאתגר אבל מוציא ממני הרבה מאוד טוב".
שעות הפנאי:
"אין לי כל כך, כל החיים הם פנאי שבוחרים מה לעשות בו. ללמוד, לגדל ילדים ולגדול איתם, להתפלל, לאכול. אני לא מחלק את הזמן שלי בין פנאי ללא פנאי, אני פשוט משתדל לבחור איך למלא אותו".
החלום:
"ללמוד עם אנשים 'מיינדפולנס (מודעות קשובה) מבוסס בעל שם טוב'. כרגע אנחנו לומדים בזום בקבוצות קטנות, ודרך מדיטציה אנחנו לומדים לקבל אחריות לקשב לקשר, להתבונן בקשב שלנו.
"אני מתפלל לזכות ללמוד הרבה תורה בבית מדרש כמו תלמידי חכמים שזה חלק משגרת הקיום שלהם ולא רק קביעת עיתים לתורה".
