האם אתם מכירים את הביטוי ‘להתחיל מבראשית’? יש לו שני היבטים שונים: להתחיל מבראשית יכול להיות להתחיל שוב מההתחלה את הפעולה שעשינו, אחרי שהתברר שקרתה תקלה. לנסות להביא לתיקון המציאות, ללמוד מהטעויות. להיות בתשובה. ואילו המשמעות השנייה היא להתחיל מ’בראשית’ – להתחיל מאפס. כך ברא ריבונו של עולם את השמים ואת הארץ כאשר הכול עדיין תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. זה אומר להבין שעכשיו צריך להתעלם מכל מה שהיה קודם ולהתחיל לבנות משהו מהמסד ועד הטפחות.
נח אחרי המבול הוא דמות טרגית. אף על פי שהמצב של האנושות היה בכי רע, ‘מלאה הארץ חמס’, הוא בוודאי לא רצה בהשמדה הגמורה של כל האנושות כולה, כולל כל בעלי החיים ואף הארץ עצמה. וכאשר זה קרה, ורק הוא וביתו ובעלי החיים שהציל נשארו שרידים מהעולם הישן – הוא בוודאי היה בדיכאון גמור.
יתכן אפילו שהוא חשב שטוב מותו מחייו, הרי ‘או חברותא או מיתותא’ אמרו חז”ל. אולי זו הסיבה שהוא התחיל לתת עינו בכוס, כך קורה תדיר לאנשים הנמצאים בדיכאון. כעת נח צריך להתחיל מבראשית, והשאלה היא באיזו התחלה הוא יבחר: האם הוא יסיק מסקנות ויעמול על עולם מתוקן, עולם כמו עולמם של אדם וחוה לפני החטא? האם נח וביתו, ארבע משפחות כשרות, יבנו מבראשית מציאות של דרך ישרה? האפשרות השנייה העומדת לפני נח היא להתחיל מהנקודה שבה העולם היה קיים קודם, לנסות לשרוד בעולם המוזר שאליו הגיע בצאתו מהתיבה.
אם אכן היה בוחר נח באפשרות הראשונה, של תיקון הטעויות הבסיסיות ובניית עולם מתוקן, היינו אומרים לעצמנו שהמבול ‘השתלם’, כביכול, לריבונו של עולם. אך נראה לכאורה שנח בחר בדרך השנייה. ואכן, סופו הוכיח על תחילתו. הפעולה הראשונה שנח בוחר בה היא נטיעת כרם. הוא מגיע לשכרות ולקלקול המידות, והמשך התהליך מופיע בדור הפלגה. נראה, כביכול, שהקב”ה נשבע שלא יהיה יותר מבול על הארץ כי המבול לא הועיל כלל. כביכול הניסיון האלוקי החד-פעמי לא צלח.
אני חושבת שבמובן מסוים, ניתן להתייחס לתקופת הקורונה כתקופה של תוהו ובוהו, של מבול ששוטף את הארץ ברחמים יחסיים, ולא בשצף קצף. זאת ההזדמנות למחוק קלקולים תרבותיים, חברתיים, משפחתיים ואחרים. ככל שהמגפה מתמשכת מוטבעים בתוכנו אותם תיקונים שאנחנו נדרשים לבצע. אנחנו זוכים לשהות בתקופת מעבר שאורכה לוטה בערפל, וסופה מי ישורנו. אנחנו זקוקים לריקבון מסוים כדי שתצמח ממנו פריחה מלבלבת, מלאת כוחות חיים. האם אנחנו מוחקים את כל מה שבנינו עד כה? ממש לא. על גבי המציאות הקודמת אנחנו בונים עוד קומה. צומחים לגובה. אין ספק שכל אחד ואחד חש את התיקונים כמו הענווה והרכות שהווירוס הנלוז מביא בכנפיו. יש מי שיספר שכעת הוא מכיר טוב יותר את ילדיו ושותף יותר בחינוכם, יש מי שמרגיש שהזוגיות שלו פורחת, ויש מי שקנה את ערך הפשטות וההסתפקות במועט המונחים במחסני הקורונה.
לכבוד יום הולדתי, ערכתי רשימה, כאורך שנות חיי, על המתנות שקיבלתי באדיבותה של מיס קורונה. להפתעתי, להפתעתי הגדולה, למרות שאני שבעת שנים, סיימתי את הרשימה הארוכה ורק חצי תאוותי בידי. עוד נשארו הרבה מנות לשנים הבאות…
