בתור התחלה, חשוב שלפני שאת בוחרת להתחיל “משהו” תבררי לעצמך האם את באמת רוצה אותו (מה המניעים לרצון הזה) והאם הוא מתאים לך.
במשימה עצמה:
– להגדיר לעצמי מה המשימה ואיפה אני ביחס אליה.
– קטן – לקחת משימה שתואמת את יכולותיי.
– דרך להשגה – “סביבת עבודה” נוחה ליישום המשימה. לראות שאין קשיים טכניים שיהרסו את הכול.
חשוב לזכור שבחירת היעדים הקטנים לא צריכה להוריד לנו את השאיפות הגדולות והטובות. עם השאיפות האלו מציבים את הצעדים הקטנים – בדרך למטרה הגדולה. לדעתי, הבחירה ביעד סביר בהתחלה, עם קבלת ההחלטה שהפעם אני מצליחה, תעזור לעמידה במשימה. אחרי פעם אחת שתעמדי בזה הפעמים הבאות יהיו קלות יותר. אז עופי על זה! 
עוד טיפים, אם יש מה שנוגע אלייך יותר ממוזמנת ליישם אותו:
– לשתף, לדבר עם חברה על הקושי וירידת ההתלהבות, לאו דווקא ממקום של קבלת עצות אלא פשוט שיתוף – מניסיון זה עוזר ממש.
– באותו הקשר – לבקש מחברה מוגדרת לדבר ספציפית על הנושא הזה, לתת סוג של דו”ח פעם בכמה זמן כדי לוודא שאת עומדת ביעדים.
– חברותא ושותף לדרך. לבקש מאח/ות/חברה לעשות את המשימה ביחד.
– הקרבה לבוא עם תחושת הקרבה ומוכנות למסור מעצמי קצת יותר ממרחב הנוחות שלי. אם נגדיר לעצמנו מראש שכשיגיע הקושי אנחנו ניזכר בהחלטה הזו להקריב, זה יקל עלינו מאוד. (לאיזון – חשוב מצד שני לא להרוג את עצמנו, לקחת משימה שמתאימה לנו). 
– ללמוד/ להבין למה הדבר הזה חשוב, להזכיר לעצמי למה אני רוצה לעשות אותו.
– לראות את הטוב, את מה שהצלחתי. לשמוח בכך ולהמשיך.
– והכי חשוב – להתפלל. פשוט. לדבר עם הקב”ה ולומר לו כמה זה חשוב לי. הוא פה, לידינו, שומע ועוזר.
בהצלחה ענקית!
יהודה יוסט.