משה רבינו נבחר למנהיג עם ישראל בשל תכונות אישיות ומנהיגותיות רבות.
אחת מהן כתובה פעמים מספר בפסוקים עוקבים:
"וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים… וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. ויֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ
אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם". (שמות פרק ו פס’ ו, יא-יג’)
משה רבינו עונה לקב”ה בשאלה האלמותית אשר כל אדם חייב לשאול את עצמו מידי יום “מי אנכי?”
חשוב להדגיש: אנכי ולא אנוכי.
אנכי מסמל בעברית את האני בכל מהותי.
משה שואל את הקב”ה “מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?” ובמילים שלי, מי אני שאתה הקב”ה חשבת עליי שאני ראוי להיות המנהיג הנפגש עם מלכים והמבקש או דורש מהם להיענות לבקשותיי ובקשותיך?
הקב”ה עונה באותו מטבע לשון: “…וזה לך האות כי אנכי שלחתיך…” אני קבעתי כי אתה ראוי להנהיג.
ידועה ומפורסמת אמרתו של רבי שמחה בונים מפשיסחא לתלמידיו בדבר הצורך שיהיה לאדם שני פתקים בשני כיסיו:
בכיס האחד את הפתק: “בשבילי נברא העולם” ובכיס השני את הפתק: “ואנכי עפר ואפר”.
האדם נדרש כל הזמן להתנייד בין שני הקטבים הללו, מצד אחד לא לזלזל בעצמו אלא אדרבה לראות בעצמו נזר הבריאה ולהתנהג בהתאם. ומן הצד השני לא להתגאות אלא להרגיש את אפסותו כאדם.
לא פלא שהמילה ‘אנכי’ באה דווקא בפתק של אפסות האדם “ואנכי עפר אפר”. נטיית האדם היא להגדיל עצמו, להאדיר את שמו ואת מעשיו ולהעצים את האנוכי (מלשון אנוכיות) שבו. ולכן דווקא בשל הנטייה הנ”ל הפסוק משתמש במילה ‘אנכי’ כדי לשים את האדם בפרופורציות הנכונות.
גם בזוגיות שני בני הזוג נדרשים להתנייד תדירות בין שני הקטבים הללו של עמידה על דעותיך/אמונותיך/ערכיך וכדומה לבין ויתור/פשרות/גמישות עם בן או בת הזוג שגם לו או לה יש אמונות, דעות וערכים שאינם פחותים משלי.
הקב”ה בתשובתו למשה על השאלה “מי אנכי”, מבין את מצוקת משה ולפני שעונה לו באותו מטבע הלשון של אנכי, הקב”ה מוסיף עוד שלוש מילים קריטיות לתפקודו של משה כמנהיג : “ויאמר כי אהיה עמך… כי אנכי שלחתיך”.
האדם הוא יצור חברותי. האדם הנורמטיבי חייב את הפידבק מהחברה סביבו. מי מאיתנו אינו מתעניין ואינו מתחשב ב”דעה של הציבור”?
הקב”ה מצהיר ומבטיח למשה “אל דאגה, אני אהיה עמך. האנכי שלך לא יהיה לבד, הוא יהיה עם האנכי שלי”.
גם בזוגיות צריכים שני בני הזוג לקבל על עצמם להיות קודם כל עם האחר ורק אח”כ להביע את עמדתם – את האנכי שלהם. אם באים לזוגיות מתוך אהבה ורצון להיות קודם כל האחד עם השני, אין ספק שהאנכי של כל אחד מהם יקבל מקום נרחב ובריא לדעה ולמעשה.