כולנו משפחה אחת גדולה

כולנו משפחה אחת גדולה“אתם המשפחה שלי” היא אמרה לי. זה היה כואב. עמדו לי דמעות בעיניים. במשך 15 שנה משפחתה התנתקה ממנה ואין קשר ביניהם, יש ניתוק מוחלט. מאז שהלכה עם גוי, המשפחה ניסתה לשכנע אותה. היא לא הקשיבה ועשתה כרצונה. “את בסוף תחזרי על ארבע, אבל אנחנו לא נקבל אותך” הם אמרו לה.
היא לא היתה מוכנה להתנתק מהחבר שלה, היא ההתחתנה, התאסלמה ובחרה בו. כשנולד לה ילד היא ניסתה ליצור קשר, אך לא היתה תגובה מהוריה. כשהפכה לאם, המצפון שלה התחיל להציק, היא הצטערה על הדרך שעשתה. הקשר ביניהם לא החזיק מעמד. היא עזבה אותו ורצתה לחזור ליהדות ופנתה אלינו. מאז אנחנו בקשר הדוק. אנו מלווים אותה בדרכה, מחזקים ומעודדים. אני מאוד מעריכה אותה בשינוי שעשתה בחיים, צריך הרבה אומץ להתמיד. ולמרות כל הקשיים היא החזיקה מעמד ולא נשברה. בעיניי היא אישה מרשימה ביותר. נכון, היא עשתה מעשה שלא יעשה אך זה לא היה מתוך מודעות, אנחנו חיים בתקופה שיש לגיטימציה להתבוללות.
וגם כשהיא חזרה ליהדות ועשתה תשובה, עדיין יש ניתוק וניכור ממשפחתה. עכשיו כשבנתה את עצמה ואת משפחתה והיא חובקת כעת בן נוסף, היא עדין ללא קשר עם משפחת המוצא. היא ביקשה שבנצי בעלי, יהיה הסנדק, כי אנחנו בשבילה כמו משפחה.
קשר נבחן בשעת משבר שקשה וכואב, ולמרות הקושי, מתחברים, כי ממשפחה לא מתנתקים.
בחג הפסח נזכיר את יציאת מצרים ושיצאנו מעבדות לחירות. פסח הוא חג משפחתי שבו מעבירים את המסורת מאב לבנו. “והגדת לבנך” זו מהות חג הפסח, העברה בין דורית. כל אחד מאיתנו הוא חלק מפאזל, כולנו שייכים למשפחה הגדולה שנקראת “עם ישראל”.
משפחה היא מקור לחום, אהבה, תמיכה וערבות הדדית. אני מתקשה לראות שיש ניתוק משפחתי מתמשך לאורך שנים. נתק רגשי זה, מוביל לכאב, סבל ותחושת חוסר אונים. אדם ללא עורף משפחתי, חווה בדידות קשה. לעיתים הניתוק הוא מנגנון הגנה מפני כאב ופגיעות יתר, אדם לא יכול להכיל את עוצמת הפגיעה ובוחר להתעלם ולהתנתק. אדם מתבצר בעמדותיו, מתקשה לרדת מהעץ הגבוה שעליו טיפס ולא יכול למחול ולסלוח ולהתקדם הלאה ולהתחבר מחדש.
בשבת הגדול, שבת לפני פסח, החג המשפחתי המאחד, אנו קוראים בהפטרה “הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם”.