והגדת… עיצוב הקשר הזוגי-המשפחתי

לקראת חג הפסח, חג ההגדה שבו אנו מצווים להגיד, לדבר ולספר את קורות חיינו ההיסטוריים “וכל המרבה הרי זה משובח”, חשבתי לכתוב הפעם על עיצוב הקשר הזוגי והמשפחתי ובדגש על עיצוב הקשר דרך השיח המשותף.
עם כל הכבוד לאופי בני הזוג (ויש הרבה כבוד), יש גורמים שונים המשפיעים על הזוגיות שאותה הוא והיא בונים יחדיו. בין שאר הדברים, קיים הקשר שראו כל אחד ואחת מהם בבית בין ההורים, דרכי החינוך בבית ובמוסדות החינוך שבהם למדו, האינטראקציה בין ההורים והאחים, החברה והסביבה שבה גדלו ועוד.
כידוע, כל אדם נולד כשהוא מצויד במטען גנטי ייחודי, ומעתה עליו לגדול ולהתפתח. יש הטוענים ש”אופי” הוא טבע מולד שאין יכולת לערוך בו שינויים. לצד אלה, יש הטוענים ורואים בגורמים שלא קשורים לגנטיקה כמשפיעים על עיצוב אישיותו של הילד במהלך חייו.
אני מאמין כי האדם נולד עם האפשרות להשתנות, להשתפר, להתעדן, להתחברת (מלשון חברה) וממילא ה”אופי האישי” ואח”כ “האופי הזוגי” ניתנים לפיתוח ולהצמחה.
האספקטים השונים “האחראיים” על עיצוב אישיותו של האדם מעבר לגנטיקה הם:
 1. מי הם הוריך?
הראשונים שאותם פוגש התינוק הם ההורים. התינוק הנולד מתבונן סביבו, רואה, מקשיב ולומד מה הם החיים.
יש שאלות רבות שאותם התינוק חווה ועל סמך חוויותיו האישיות בבית הוא נותן לעצמו מענה אישי כדוגמת: מה אני צריך להיות כדי להיות נאהב ולמצוא את מקומי? האם ההורים שלי הם אנשים חמים? שמחים? אופטימיים או אולי אנשים קרים? פסימיים? האם האנשים המקיפים אותי דואגים לי? האם רק כשאני בוכה אני מקבל אוכל ותשומת לב או שבכל מקרה הוריי פה לידי ומספקים לי מה שאני צריך בזמן אמת?
היחסים בין ההורים – הם קריטיים להמשך התפתחותו הבריאה של הילד. האם היחסים מבוססים על שוויון וכבוד? האם ישנה הערכה הדדית? האם הם יודעים לקבל החלטות יחדיו? האם הם פועלים בשיתוף פעולה? האם ההורים דיברו בצורה מכבדת האחד לשני? האם נתנו מקום לעצמאות ומרחב אישי?
 2. מערך משפחתי 
כדי ליצור מצב שכלל הילדים במשפחה יהיו בעלי תחושת ערך ושייכות, ודמוי עצמי גבוה יש לנהוג עם כולם באופן שוויוני, גם במתן אהבה ותשומת לב, יחד עם בקשה לעזרה הדדית, תרומה ועשייה כל אחד לפי יכולתו. כידוע “האהבה מקלקלת את השורה”, כלומר, לא משנה מה מיקום הילד במשפחה כולם צריכים לדעת לקבל אחריות על מעשיהם בהתאם לגילם. כשיש ערכים שהורים רוצים להנחיל במשפחה הם צריכים לדבר על כולם ולכולם.
 3. אווירה משפחתית
לכל משפחה יש את האווירה האופיינית לה. האם ה”אווירה” בבית נעימה? האם מדובר בבית פתוח שנכנסים אליו חברים ושכנים או שמא זה בית סגור ומבודד? האם דיברו בבית בקול שקט ונעים או שמא הטון היה גבוה והיו צעקות בלתי פוסקות? האם היו ארוחות משפחתיות ושיח פתוח או כל אחד אכל לבד בזמנים אחרים? האם הייתה התגייסות ועזרה של האחד לשני או שכל אחד הוצרך להסתדר לבד?
4. יחס
האם היחס בבית הוא של אהבה ללא גבול או יחס קורקטי וקר? האם בני הזוג הראו בבית אהבה, הערכה, כבוד, שמחה של להיות ביחד או שהילדים נחשפו לזוג אינטרסנטיים שמתוך נוחות נשארו לגור ביחד ולגדל משפחה? האם היחס בין האחים היה אוהב, תומך ומצמיח או יחס של תחרות או אינדיבידואליות מוגזמת?
5. שיח
האם השיח בבית הוא דו-שיח או מונולוג. האם השיח הוא של הקשבה, קבלה והבנה? האם היחסים בבית מושתתים על סמכות והיררכיה או האם מדובר ביחס המבוסס על כבוד, עזרה, שיתוף והערכה? האם האדם ראה בביתו שיחה של התעניינות ותגובה או שעמום והנהוני נימוסין בלבד?
6. התנהגות ההורים מחוץ לבית
ילדים הם תצפיתנים מעולים. הילד מסתובב עם הוריו גם מחוץ לבית בשדות חברתיים שונים ומגוונים. הילד רואה ומקשיב לאופן הדיבור של ההורים עם עמיתים ואף בעלי סמכות שונים. הילד רואה, שומע ומפרש את מה שקלט באמצעות עולם המושגים המצומצם שלו. לכן, כשהורים מדברים בנימוס ויודעים גם להקשיב איש לרעהו, הילד עשוי להבין שכך הם החיים: יש להקשיב ולדבר בנימוס. כשהילד חשוף לקללות, השמצות והרמת קול של הוריו לאנשים סביבם הוא עלול להסיק שכך צריך לנהוג ויש סיכון שבבגרותו הוא יאמץ ויחקה דפוסים אלה. (לטוב או למוטב).
לאחר תמצות חלק מה”אחראיים” לעיצובו של האדם, חשוב תמיד לזכור כי כל אחד מבני הזוג נולד למשפחה שונה, עם התנהלות אחרת, ערכים שונים, תרבות שונה, מנהגים שונים, סגנון חיים שונה ואף סדר עדיפויות שונה. ולכן, אין אמת מוחלטת של צד אחד. חיי הזוגיות מורכבים מהחוזקות והחולשות של שני בני הזוג והחכמה של שניהם היא לחזק את החוזקות ולתעדף אותם.
חג הפסח – חג הפה סח הוא זמן אידיאלי לחיזוק והידוק הקשר הזוגי והמשפחתי. הדיבור והשיח הפורה סביב שולחן ליל הסדר מהווה כר נרחב לאינטראקציה חיובית ומעשירה וממילא מקרבת.
נצלו את הזמן המיוחד של ליל השימורים – לשמר ולחזק את הקשר הזוגי והמשפחתי.