אביב של אהבת חינם

צעדתי לכותל מוקדם בשבת בבוקר ותהיתי האם יאירו פני המנורה והרחבה תתמלא סוף סוף במתפללים לאחר שבועות של מתח. שמחתי לראות שוב ידידים רבים שהגיעו אל הכותל מכל קצוות הארץ.
בכניסה לרחבה קיבל את פני, בחיוך רחב, הרב הראל קצין, שסוף סוף, בשוך הקרבות, יצא לפוש עם רעייתו. כבר הזכרתי אותו כאן כאחד המבריקים שבנותני השיעורים בכפר מימון לצידו של המרא דאתרא הרב מיכאל אדרעי. שניהם עודדו בגבורה את רוח התושבים גיבורי החיל בשעות הקשות, כשהרעישו את שמי הנגב קולות הנפץ של הטילים מעזה והבומים של הארטילריה של צה’ל והתרעות הצבע האדום בכל שעות היום והלילה.
האוירה בכותל, השבוע, העידה על המצב המדיני בו אנו שרויים. עוד לא שכחו הפרעות, הפיגועים, שריפת בתי הכנסת והפוגרומים של שכנינו הערבים מגובים בהתקפות הטילים של החמס וכבר נכנסנו למחלוקות פוליטיותפנמיות קשות של זיגזגים מכוערים, עוקצים ועקיצות, גידופים והתקפות הדדיות…
אמנם אני כותב את הדברים ביום שלישי לפני סיום המנדט להקמת הממשלה ולפני בחירת הנשיא/ה, אך אני חייב לספר על המבוכה של המתפללים בשבת האחרונה בכותל. בגמר התפילה שמעתי שיחות רבות של ידידים, שהביעו דאגה ממה שעלול להתרחש במדינה. רבים כיוונו את תפילתם לישועת ה’ להקמת ממשלה שתדאג לחיזוק הלכידות והאחדות בעם והגברת הצביון היהודי במרחב הציבורי, ותחזיר את כוח ההרתעה של עם ישראל מול אויביו הרבים. דקות ארוכות התגודדו המתפללים ותוך הבעת החששות ניסו להרגיע ולעודד איש את רעהו.
ישועת ה’ כהרף עין.
השבוע השתתפנו באירוע השנתי המדהים של קבוצת בשבע בבריכת הסולטן בירושלים. שנה וחצי שלא התקיימו אירועי תרבות בכל העולם. האירוע הזה משמח מאד נוכח העובדה שהמדינה היקרה והקטנטונת שלנו היא בין הראשונות שב’’’ה יצאה מהקורונה. בזכות ביבי וממשלתו ניצלו ב’’ה, חיים של יהודים רבים שהורחקה מהם סכנת המגיפה.
על הבמה הופיעו יחד שני ענקים משני קצוות הקשת היהודית – אברהם פריד ואביב גפן. היו אלו רגעים מרגשים מאד של אחוות אחים ושמחה משותפת. התרגשות גדולה אחזה בקהל כשאביב גפן הניח כיפה על ראשו ושר עם פריד פסוק מתהילים: ‘מי האיש החפץ חיים…’ גם אמו של אביב גפן שישבה בשורה הראשונה, התרגשה עד דמעות. אביב היישיר מבטו לקהל וביקש סליחה בכנות ובנחישות, על אמירות שלו ועל האשמות שהאשים בעבר את הציבור הדתי והחרדי: ‘דיברתי מתוך בורות וחוסר הבנה, ואני מתנצל על כך בכל ליבי. הקמתי את להקת התאויוט ואכן עשיתי טעויות. אשקיע מאמצים באיחוד לבבות והקטנת פערים. אנו עם אחד. ואני חש עתה בכל נפשי ומעודי – הקב’’ה הוא לא קיר… הוא דלת…’ הקהל קם על רגליו כאיש אחד, והריע ארוכות לאומן האמיץ שלקח יוזמה ברוכה וכה נדירה, נעמד מול קהל של אלפים ורבבות, שצפו במופע, וביקש בקשה אחת קטנה שמחברת לבבות: ״סליחה״.
יהי רצון שגבורתו של אביב גפן תהיה לעד האביב של העם הזה. שהחיבור בין האחים ימשיך ויגבר ויגיע עד כיסא הכבוד. נתברך יחד באהבת תורה, באחווה ובאהבת חינם בכל עיר ושכונה וגם בממשלה ובנשיאות. שבת שלום של בשורות טובות.