פלא ההר

“אני תמיד אוהב לספר שמדריכי התיירים מלינים על כך שהתיירות פוחתת, וזאת משום שהר הבית הפך למקום דתי ורוחני, ופחות למקום תיירותי. כל זה קרה בזכות העולים הקבועים שמשנים ממש את המציאות בשטח״.
הרב ובר חוזר ארבע שנים לאחור ונזכר בעליות הראשונות של ישיבת הר הבית. “בתחילת הדרך, תפילת עמידה היתה נאמרת תוך כדי הליכה, מה שמנע מיהודים רבים להצטרף אליה בגלל היבטים הלכתיים. את הקדיש אמרנו בעברית, כדי שהשוטרים היהודים לא יזהו את מילות התפילה המוכרות. עם הזמן גם זה השתנה. כיום שילשנו את כמות העולים הקבועים מדי יום, והתפילות נאמרות בגלוי ובפה מלא. בעלי ‘חיוב’ מכובדים כשליחי ציבור, והאווירה של העלייה השתנתה לחלוטין״.

תפילת הלב החרישית

“צריך לזכור שמעולם לא הותרה התפילה בהר הבית בצורה רשמית״, מדגיש אלידע כוכב, תלמיד הישיבה, שעולה כבר שנים רבות להר. “השינוי התרחש אך ורק בגלל תלמידי הישיבה שבאו והציבו עובדות בשטח״. כוכב מזכיר את הישוב אביתר שהתפתח בצורה מרשימה בתוך חודשיים. “זו דוגמא לאנשים שבאו וקבעו עובדה בשטח. במקרה של אביתר אפשר להתווכח על התוצאות, אבל על השינוי בהר הבית אין שום ויכוח. העלייה הקבועה של תלמידי הישיבה, יום אחרי יום, תחת סגרים ומזגי אוויר קיצוניים, שינתה את המציאות בהר הבית״, הוא מבהיר.

“כל אדם שעלה בעבר להר הבית, ייזכר בחוויה לא נעימה וקשה״, אומר לנו השבוע אבישי, תושב ירושלים. לשאלתי מה הוא זוכר מהעלייה הראשונה שלו להר, הוא עונה כי אותה עליה “גרמה לי לא לרצות להגיע יותר להר הבית. לא יכולתי למלמל תפילה בשפתיי, לא יכולתי לעמוד בתפילה בצורה נורמלית״, הוא נזכר בכאב. “כשהגיעה לאוזני השמועה שהמצב בהר השתנה, הייתי חייב להגיע לעמוד על כך בעצמי״ הוא מתאר את ההרגשה שאחזה בו כשהגיע להר לפני מספר חודשים. “מצאתי את עצמי משפשף עיניים בתדהמה. התפילה לא נלחשה, הקדיש לא הוחבא, ומשך התפילה לא בייש שום מניין ישיבתי שהשתתפתי בו בחיי. אין לי דרך להסביר את השינוי לבד מלזקוף אותו לזכותם של אותם יהודים שעולים בקביעות להר הבית ודורשים להתפלל בו״.

“אני יהודי פשוט״, מעיד על עצמו ר’ יהושע טויבר, שמצטרף מדי יום לתפילת מנחה שמתקיימת בהר. “אני לא תלמיד חכם גדול, אבל מאז שהתחלתי לעלות בקביעות להר הבית, פתאום הרגשתי שיש לי שליחות בעולם. יש לי בשביל מה לקום בבוקר. אני ממש רואה את חזון הנביאים מתגשם מול העיניים שלי״.

מי שפוגש את טויבר, יהודי בעל חוזת חרדית של אברך כולל מבני ברק, יכול להתרשם שהוא הגיע להר הבית במקרה, אבל לא כן הדבר. “הייתי עולה פעמים בודדות ולעיתים נדירות. חששתי שיידעו בקרב הקהילה שלי שאני עולה להר הבית״. טויבר אינו היחיד מקרב העולים ששייך לחברה החרדית ולומד בכולל חרדי לכל דבר וענין. “אני מודה לה’ בכל יום על השליחות המופלאה שנקלעתי לתוכה. והאמת אני קצת חושש מהיום שבו תהיינה הרבה ישיבות בהר הבית, וכבר לא אהיה חלוץ ונצרך״, הוא מוסיף בחיוך.