אדם של הגדרות
הוא היה יהודי יפה, היה לו כמו אור שיוצא ממנו”, אומר צחי מגנאג'י (45), מנכ”ל היכל שלמה. מגנאג'י היה תלמיד של הרב צוקרמן זצ”ל ובהמשך גם מנכ”ל ישיבת הר המור והיה בקשר שוטף עם הרב. “הוא היה תלמיד חכם עם אור גדול, מראה של הדר ליווה אותו גם בימי זקנותו תמיד”, הוא מספר. “כל כולו וכל הליכותיו היו מצד הקודש, מעין צינור להעברת התורה הגדולה של הרב קוק זצ”ל. הייתי מתייעץ איתו כמעט בכל דבר, הוא היה מקובל אלוקי. בשנים האחרונות התעסק בעיקר בקבלה והיה מחובר לכך”.
לדבריו, היה הרב “אדם של הגדרות”: "סגנון הלימוד שלו היה בעל הגדרות מאד ברורות, כמו משפטי הגדרה, בבחינת “זו האמת ואין מה לשאול על זה”, והיית מתחבר לזה. כל ישותו ושיטתו הייתה אהבת ישראל לכלל ישראל, זה היה המרכז אצלו”.
מה למדת ממנו באופן אישי?
“עבודת המידות. בכל הגדלות שלו לא הייתה טיפת התנשאות, תמיד מגיע כאחד האדם. הוא לא היה מתחיל שיעור אם לא ראה שכולם הגיעו כי מבחינתו שיעור היה חברותא, ואם מישהו לא הגיע – כיצד אפשר ללמוד? לכולם יש אחריות והוא היה מקפיד על כך”. מגנאג'י מספר שלא היו רואים על הרב התפעלות מדברים חיצוניים. “הליכותיו היו בתוך הקודש תוך התעלמות לדברים שהם חיצוניים לדבר עצמו. כשהייתי מנכ”ל הישיבה זומנו עם כמה ראשי ארגונים למפגש עם תורם גדול. התורם אמר בביקורת שהציבור שלנו לא משפיע על עם ישראל. התורם שם 15 מליון שקלים על השולחן ושאל –
“מה אתם עושים עם הכסף כדי שתהיה השפעה?”. הרב היה בשקט ואמר, “אתה בא עם הכסף ואומר לקודש מה לעשות? הקודש הוא המנחה ולא החול אומר לקודש מה לעשות. זה לא קיבוץ נדבות – כשאדם תורם כסף למטרה קדושה הוא מתעלה”. חוכמת הפרצוף
הרב, לדבריו, לא היה חובש בדרך כלל משקפיים, אך כשרצה להתבונן בבחינה על פני האדם, היה מרכיב את משקפיו. “אומרים שהייתה לו חוכמת הפרצוף”, משתף מגנאג'י. “פעם, כשהייתי צעיר, הוא קרא לי והסתכל בי בהתבוננות ואמר שלפי מה שהוא רואה אני צריך ללמוד עם אדם מסוים ולקרב אותו. לא הבנתי כל כך על מה מדובר, אבל לא יכולתי לסרב לו. אותו אדם ואני למדנו יחד, ובאמת הוא התקרב”.
הרב היה ממייסדי תנועת התשובה “אל עמי”, הקים את הישיבה באילת והיה מעלה לארץ עולים מצרפת. “הוא היה מעלה יותר עולים מאשר מהסוכנות היהודית וכל כמה שבתות היה נוסע לסמינריון ומגבש קהילות, יוצר אצלם את הבניין והקומה הרוחנית. אותן קהילות שלו לא חזרו לחו”ל”, מגנאג'י אומר.
במה העם זכה מהנהגתו?
“עם כל גדלותו הרוחנית, הרב הביא את תורת הרב קוק לדברים המעשיים והיה אומן ההסברה של דברי הרב קוק בהגדרות מאד ברורות. הרעיון המרכזי שהעביר היה שהיהדות היא טבע החיים. מכך יוצא שצריך להיות טבעי ולא דתי. מעצם החיים, מהטבעיות, אתה דתי ומביא את ה’ לתוך העולם וממילא שומר את המצוות. היהדות היא טבע האדם”.
מגנאג'י מספר שהרב היה אומר לתלמידיו שכל תלמיד ישיבה צריך להקיף אותה כמה פעמים כי הגוף צריך להיות בריא על מנת להכיל את התורה הגדולה. “הוא היה נוסע בכל הארץ להפיץ תורה ולהעביר שיעורים, בתחילת דרכו היה נוסע באופנוע – שהיה סימן ההיכר שלו”.
הרב היה מלמד בביתו במשך שנים את דברי הרב קוק והרמח”ל סטודנטים חילוניים. “הוא היה שואל תלמידים בישיבה – מה הם לומדים כשהכוונה היא לא מה לומדים במסכת, אלא מה אותו תלמיד לומד. הלימוד הוא ערך בפני עצמו”, אומר מגנאג'י. “המסר שלו היה שצריך להצטרף למעשים ולרומם אותם, לא להילחם במגמות ולא לפחד מהן, אלא לגדל אותן”.
יחס אישי מסבא
הרב, שהיה בן 83 במותו, נולד בבלגיה ובהמשך עלה לארץ ולמד בישיבת “מרכז הרב” אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק שהיה רבו. “על פועליו אפשר לכתוב ספרים, היה בו כל כך הרבה”, מתארת הרבנית אהובה צוקרמן, אשר נשואה לבנו. “כל העת הרב היה נתון בחשיבה אסטרטגית ומעשית כיצד להוסיף טוב לעם ישראל ולקדם אותו, והוא פעל בכל דרך אפשרית:
הרב רפי פרץ: דמותו היא חלק ממני, מחיי ומחשיבתי, חלק מהחלומות שלי. איתו למדתי להיות חולם ולוחם. הייתה לו יכולת מופלאה לחבר בין החזון בשיא גובהו, נקיותו והאידאליסטיות שלו התורנית לחיי המעשה.
תמיד הוא היה בדעה מאד מפוקחת, ובזכותו ראינו את האור – לא זה שבקצה המנהרה, אלא את האור הגדול שאליו פנינו. זה נותן הרבה כוחות
חיזוק אנשים בצה”ל, חיזוק ההתיישבות, קירוב אנשים לקב”ה, יצירת שלום בית ושלום בתוך יישובים ומוסדות. “הוא חתר להיטיב למציאות ולהוסיף טוב בעולם ולא סבל כשאנשים היו מדברים באופן שלילי. הוא עיצב אנשים – לא רק השפיע עליהם, אלא עיצב אותם, כפשוטו. מעין “הנפש שעשו בחרן” – הוא “עשה אנשים”, גרם להם להיות עם שאיפות חדשות, רצונות והבנה עמוקה בעומקה ובגדלותה של תורה, בתהליכים שאנו עוברים ובתכלית החיים, הציונות והמציאות שאנו חיים בתוכה”.
איזה אדם הרב היה?
“הוא נתן סדר גודל של דברים ומתוך הכוח הגדול הזה השפיע בכל שדרות המציאות: היה איש מחשבה גדול, בעל עמקות ודיוק בתורה, קיים מצוות בדבקות והקפיד מאד על ההלכה. אדם מאד מעשי ומונח במציאות, יודע איך לקדם אותה ולדחוף הלאה. ידע לשים את האנשים הנכונים במקום הנכון ולנווט את המציאות, להתהלך בתוכה באופן כזה שהייתה לו מטרה ברורה, וכשהוא היה משיג אותה, היה עובר למטרה הבאה ולא מתעסק בדברים מיותרים.
“העניין שזה לא היה מטרה אחרי מטרה, אלא הוא החזיק ראש בבת אחת בכל כך הרבה תחומים ונושאים, וגם בלימוד. הכל נעשה מתוך אהבת ישראל עוצמתית וחדה, אמון גדול באנשים ובמציאות. ושותפות לקב”ה במציאות. הוא עשה המון דברים, ורב הנסתר על הנגלה”.
הרבנית אהובה צוקרמן, כלתו: כשרצינו להגיד לו תודה, הוא היה אומר שהתודה הכי גדולה היא להמשיך. מה שקיבלת – תמשיך. כל ילדיו, משפחתו ותלמידיו מחויבים להמשיך את הטוב הזה
הרבנית מספרת שהרב היה מאד נקי בדיבורו: “בלי לשון הרע, דיבר רק מה שלתועלת ושום דיבור לא היה מיותר. רוב הזמן למד תורה. אנחנו לא מבינים מתי הוא הספיק הכל כי הוא לא בזבז את הזמן לשנייה, ותמיד היה מול ספר. איש מחשבה גדול”.
איך הרב היה מתנהג עם משפחתו?
“הייתה לו המון אהבה ואכפתיות כלפינו, והוא הקדיש הרבה זמן למשפחה. נראה לי שלא כולם זוכים ליחס כזה אישי מסבא: כשהוא איתך – אז הוא איתך ומרוכז רק בך. כל מה שעשה היה בריכוז מלא. כשרצינו להגיד לו תודה, הוא היה אומר שהתודה הכי גדולה היא להמשיך. מה שקיבלת – תמשיך. כל ילדיו, משפחתו ותלמידיו מחויבים להמשיך את הטוב הזה. אשתו היא אישה מאד מיוחדת. תמיד נתנה לו את האפשרות המקסימלית לפעול וללמוד ולהיות בכזו עוצמה וריכוז, נתנה לו את המעטפת הכוללת.
הוא החדיר בכולם את ההערצה לקודש ולגדלות התורה, שמתבטא ביחס נפשי רגשי, שלאחר מכן מתבטא במעשי כלפי מרכז ההוויה, העיקר בחיים”.
הרבנית מתארת אותו כ”אדם ענק, עניו מאד. בעצם הוויתו והא משפיע עלינו שפע של טוב והמון עוצמות של עשייה ברוכה וברכה. כשהיה מברך, היה חותר בדיוק לחיזוק הנקודה שלך, בהרבה אהבה. היה אפשר להרגיש ממש שהוא כל הזמן עומד מול ריבונו של עולם, בתפילה ובחיים”.“הרב כיוון תמיד לא להתבדל”
הרב היה מחובר לכלל ישראל על כל רבדיו וגווניו, והאחדות הייתה חשובה לו.
“הרב ומשפחתו הם עבורי כמו המשפחה שלי, הוא האבא שלימד אותי ובאמת הצמיח אותי להרבה מאד מחוזות שבזכותו הגעתי אליהם. הוא חיבר אותי לתורה ישרה, מאירה, מוסרית, אוהבת ישראל ואדם. לי זה היה מפגש עצום עם משהו שידעתי שחסר לי ולא ידעתי שקיים בעולם”, מספר הרב רפי פרץ, מתלמידיו הקרובים של הרב צוקרמן זצ״ל.
“הגעתי לעולם התורה אחרי הצבא, לאחר שהייתי כמה שנים בקבע. רציתי ללמוד בישיבת מרכז הרב. את השיעור של בוגרי הצבא הרב צוקרמן היה מעביר. הייתי צריך שהוא יקבל אותי והגעתי אליו הביתה, ישבתי בחדר וחיכיתי לו. באותו הזמן לא היו לי שום סנטימנטים לעולם הרבנים, אבל
כל אבא הוא בהכרח אשם, הוא מגיע עם האשמה על ראשו. לפעמים אי תשלום מזונות לא מגיע מההצהרה של האב שהוא לא רוצה לשלם מזונות בכלל, אלא ממקום של חילוקי דעות, אבל באותו הרגע כבר נוצרה סטיגמה: אותו אב לא רוצה לשלם מזונות על הילדים שלו”. “בחשיבה המורכבת, במקום אמוציות, אפשר להבין שאם עוזרים קצת לאב, הדבר יהיה לטובת הילדים בהמשך ולטווח הארוך”.
ארצ’י טוען שמדובר באפליה מובנית. לדבריו “זו מציאות שבה אין גופי ביקורת שאליהם הציבור יכול לפנות ולכן אנחנו פועלים כנציבות עצמאית לתלונות ציבור, עם מתנדבים.
כשהוא נכנס נעתקה נשימתי מההוד שלו: אדם מאיר פנים, מלא אור וטוב, מלא חדות. עם השנים פגשתי ביכולת שלו לאבחן ולהגדיר כל דבר במדויק”.
“הרב כיוון תמיד לא להתבדל”, מוסיף הרב פרץ. “הוא זיהה את הצבא כמקום מאד משמעותי שצריך לדבר בו תורה גדולה בשפה שחיילים יבינו וישמעו, שתיתן להם כוחות להילחם בשדה המערכה ולחיות חיים מלאי חזון ישראלי אמיתי. נפגשנו עם המון חיילים בצבא, והכל היה בהכוונתו”.
הרב פרץ מתאר את מסירות נפשו של הרב צוקרמן זצ”ל עבור עם ישראל: “אני נכחתי בהרבה שיעורים שלו, גם בכאלו שהיו אחרי לילות לבנים. לזכותו ייאמר שהוא הפך את אילת לעיר ואם בישראל, בזכותו ירד לשם גרעין שנקשר בקהילה וגרם לפיתוח העיר. הם פשוט שינו את העיר. מתוך אהבה וצניעות. הרב כל שבוע הוא היה יורד לשם ביום שני, חוזר למחרת ומעביר שיעורים נוספים. מרוב עייפותו הוא היה מדבר בכוחות על של מי שמאמין מאד בייעוד, והתורה הזו פעלה עלינו כי היא מאד עדינה ומאירה, מחזקת וחודרת. הרב היה גם עולה לרמת הגולן כש”קשת” נבנתה ולפני פינוי ימית הוא היה מלמד במושב חילוני. היה קשור באמת באינסוף מעגלים, יישובים ומושבים, חבורות, עולים, צבא, קצינים, הכיר הרבה בתים, זוגות, חבורות, בצורה שאי אפשר לתאר”.
עד כמה הרב צוקרמן זצ”ל השפיע על חייך?
“דמותו היא חלק ממני, מחיי ומחשיבתי, חלק מהחלומות שלי. איתו למדתי להיות חולם ולוחם. הייתה לו יכולת מופלאה לחבר בין החזון בשיא גובהו, נקיותו והאידאליסטיות שלו התורנית לחיי המעשה. כל נקודה בהיסטוריה שלי קשורה בו: המעבר לגוש קטיף, הקמת המכינה, תנועת אל עמי שעמדתי בראשה. החשיבה שלו היא מאד פתוחה ומאד בעד חופש ובניית הרצון, ודרך הרצון לבנות ולקדם.
“כל הזמן היינו בעצה, ורוחו מרחפת מעל בית המדרש של עצמונה באופן ברור. קשה מאד שלא לראות זאת: אלו הבוגרים שלנו והרוח שמסתובבת אצלנו – רוח של אהבת ישראל, צניעות ואמונה גדולה, דבקות במשימה, רוח של אמון גדול בתקומת הקודש של העם. היה בו רצון להיות שותף לתקומה ולגאולה של ישראל, שותף לעם, לכל דבר שיכול להיטיב. זו דמות שידעה להיות אבהית, מנהיגה, מכוונת, חובקת, להקפיד כשהיה צריך”. לרב היה פרדס בבית רימון. “כשהייתי בא לביתו, הוא היה מראה לי ארגזים משם. זו אותה אישיות שיודעת ללמוד גמרא ואמונה, בעומק הסוגיה, וכשהוא מפשיל שרוולים הוא בעומק האדמה”, אומר הרב פרץ. “היה לנו שיעור קצינים שנערך עד ממש לאחרונה, באש ובמים. בחורף, בחוץ, לבשנו שבעה מעילים, קור נורא. אני קופא, הרב חולה, איך הוא עושה זאת? הוא לא ויתר. כששאלנו מה שלומו, אמר: ‘מתמודדים ונלחמים’. זו השפעה שעם ישראל זכה בה. אנחנו היינו צריכים, ועדיין צריכים, הכוונה שתאיר לנו את הדרך, שלא נרגיש שאנחנו נכנסים לאפלה בגלל משברים, בעיות ופוליטיקה. תמיד הוא היה בדעה מאד מפוקחת, ובזכותו ראינו את האור – לא זה שבקצה המנהרה, אלא את האור הגדול שאליו פנינו. זה נותן הרבה כוחות”.
