נוער הגבעות -נעים להכיר

01
בחג האחרון, עת חגגנו יחד עם כל עם ישראל בהקפות עם ספר התורה, היו מי שחגגו בסמוך אלינו בצורה קצת אחרת.
בשטחים סביב הכפרים בורקא ומוכמוס הסמוכים לגבעת רמת מגרון, בה אני מתגורר, המו ההרים מכלים כבדים שפעלו ללא לאות להכשרת כבישים ומגרשים חדשים, כחלק מתוכנית הרש"פ להשתלטות מהירה על שטחי יו"ש.
התכונה החריגה שנרשמה בחג, התרחשה הודות לעובדה שבשבתות וחגים שטחי יו"ש נותרים ללא אכיפה.
אם ביום רגיל הסיכוי להשתלטות ערבית בלתי חוקית תיתקל באכיפה כלשהי מצד פקחי המנהל האזרחי – עומד על חמישה אחוזים, בשבתות וחגים פקחי המנהל האזרחי שאמורים למנוע את הקטסטרופה הזאת – נמצאים בחופש, והבניה מתנהלת באין מפריע.
כך, בעודנו שרים את הפסוק "טובה הארץ מאוד מאוד", התמזג הד הדחפורים הערביים עם שירי ההקפות, והזכיר לנו שאמנם הגענו בחסדי שמים אל הארץ אליה כספנו, אך עבודה רבה עוד לפנינו.
02
לרמת מגרון עלינו לפני כחצי שנה. אשתי ואני עם בתנו הקטנה שנולדה כחודש לפני העליה, יחד עם גרעין של בחורים ועדר צאן.
בשלושת החודשים הראשונים חיינו על ג'ריקנים של מים, תאורות חירום ושירותים אקולוגים – ללא אמצעי חימום או קירור.
כפי שאתם יכולים לנחש אלו לא תנאים פשוטים ואידאלים לחיי משפחה, קל וחומר עם תינוקת שזה עתה נולדה.
בקיץ חום של ארבעים מעלות שגורמות לך לכיסופים עזים למאוורר כלשהו (מזגן זה לא בלקסיקון), בחורף רוחות שמנערות את בתי העץ בגבעה כאילו היו עלה נידף ושכבת בוץ של עשרה סנטימטר שנדבקת לך לנעל בכל פעם שהעזת לצאת החוצה לאסוף עצים לתנור.
לקורא הממוצע החיים האלה אולי ייראו כסיוט מתמשך, אבל אנחנו בחרנו בזה ועושים זאת מתוך אמונה בחשיבות העניין ושמחה על הזכות שנפלה בחלקנו לשוב אל הארץ ולחונן את עפרה.
את רמת מגרון שממוקמת ברכס אסטרטגי שמחבר בין אזור ספר המדבר למרכז בנימין וחוצץ בין רצפי בניה ערביים, הקמנו מתוך מטרה לבסס במקום ישוב קבע בבוא היום.
עלינו להר טרשים קירח שמלבד עדרי צאן מהכפרים הסמוכים שהשחיתו כל שריד יהודי שנקרה בדרכם, לא היתה כאן נפש חיה.
03
בניגוד לשממה ששררה ברכס אליו עלינו, במרחב מסביב לגבעה העבודות בעיצומן. מגרשים לבניה מוכשרים מדי יום, דרכים נסללות ומטעים חדשים של עצי פרי נשתלים ומהווים יתד ראשונה לשליטה ערבית באזור.
בחצי שנה שחלפה מאז הקמת הנקודה, הספקנו בחסדי שמים לטעת שני מטעי עצי פרי לפני השמיטה, משפחה נוספת הצטרפה לגבעה ומערך המתנדבים גדל משמעותית. כך, בעזרת ה' נצליח לבסס במהירות האפשרית ישוב קבע במקום, ונמשיך הלאה להר הבא שמחכה לנו.
את נקודת ההתיישבות הזאת אנו בונים כחלק מציבור שלם של משפחות ובחורים המכונים "נוער הגבעות", שמקדישים את חייהם לישוב אדמות ארצנו ושמירתם מפני זרים.
אני מציע לכל אחד שגורל ארץ ישראל יקר ללבו, להגיע לבקר, להתרשם ולראות בעיניים. וגם לכם, הקוראים, אני ממליץ לעקוב, להכיר, להעיר ולהאיר – ויחד, נוכל להכיר מדי שבוע בצורה טובה יותר את הנוער והמשפחות בגבעות, את ההתמודדיות והקשיים שצצים במהלך הפעילות, ואת מה שמניע אותנו להמשיך ולטפס במעלה ההר קדימה אל ארץ ישראל השלמה.