הסופר המוכשר שמחה רז שיח' כתב ספר נפלא על הרב קוק וקרא לו 'מלאכים כבני אדם'. הוא התכוון לומר שלפעמים מתהלכים לידינו בני אדם שהם בעצם 'לא מהעולם הזה', האמת היא שהם מלאכים, וכזה היה הרב קוק זצ"ל. מלאך הוא בעינינו כליל השלמות, יצור מושלם ללא חיסרון, כולו טוב ולבן וחיובי וממושמע לשולחו – ריבונו של עולם, ולנו אין אלא לנסות להידמות במעט למלאכים. בודדים, כמו הרב קוק, מצליחים להיות בני אדם – מלאכים, אבל זה נדיר מאוד.
אולם לדעתי זה לא מדויק. מלאך הוא למעשה שליח. שליח של ה', ואין לו רצונות משלו. למלאכים יש שליחויות שונות, לפעמים שליחויות ממש לא נחמדות ולא אלגנטיות – גם מלאך המוות הוא מלאך. אין דבר כזה באמת מלאך טוב ומלאך רע, כי המלאכים הם שליחים, בעלי תפקיד, מושלמים לצורך שבו הם נבראו.
אבל אנחנו בני אדם. ובתחילת פרשת וירא המפגש בין האדם הגדול אברהם אבינו והמלאכים שנראו כבני אדם לא היה כל כך פשוט. הוא ציפה לאורחים שישמחו בקבלת הפנים שלו ויודו לו ולריבונו של עולם על האירוח המושלם שהם זכו לו, אבל במקום זה מתברר לו מהר מאוד שהוא נמצא במחיצתם של אורחים שיודעים עליו ועל אשתו יותר ממה שהוא עצמו יודע, ומבשרים לו בשורות מרגשות ומשמחות. מהר מאוד הבין אברהם שהם לא בני אדם (לשרה זה לקח כנראה יותר זמן), שהם מלאכים, שדבריהם הם דבר ה', שהוא נמצא כרגע בסיטואציה לא אנושית אלא מלאכית. וזה לא היה לו קל.
אז אנחנו בני אדם, לא מלאכים. וטוב שכך. לנו יש יצר הרע – אבל גם יצר הטוב, לנו יש המון משימות נמשכות וארוכות טווח, לנו יש שכר ועונש, ובשביל זה אנחנו כאן בעולם הזה עד מאה ועשרים. יש לנו תפקידים, יש לנו משימות, יש לנו הורים ויש לנו משפחות, יש לנו ניסיונות והצלחות וכישלונות, כי אנחנו בני אדם. וטוב שכך…
תפריט
