זכויות האדם – חובות האדם
לתפיסת זכויות האדם בתולדות האנושות היסטוריה ארוכה. היא התפתחה בהדרגה במהלך מאות שנים, גם לפני שהמונח 'זכויות האדם' היה בשימוש. תחום חלותן של זכויות האדם (כלומר מה הן כוללות) השתנה ובעיקר התרחב. החוט המקשר בין כל ההשקפות בעניין זכויות האדם בכל התקופות הוא התפיסה שלאדם באשר הוא אדם, כלומר מעצם טבעו, יש זכויות מולדות, אם מעט אם הרבה, וששלילת זכויות אלו ממנו מהווה פגיעה בהיותו אדם.
למושג פוליטי-חברתי של ממש נהיו זכויות האדם רק עם המהפכה הצרפתית בשנת 1789. בשיח המודרני זכויות האדם מבוססות על ההשקפה שאין להגביל את חירותו של האדם לעשות ככל העולה על רוחו כל עוד מעשיו אינם פוגעים בזכותו של אדם אחר או בחברה. מכאן נובעות גם חובות מסוימות: חובות האדם.
ואולם המושג 'חובות האדם' נשמע לנו מוזר, ולא בכדי. הוא אינו בשימוש, כי על פי תפיסת זכויות האדם המערבית, חובות האדם אינן חובות עצמאיות בלתי תלויות. זכויות האדם נובעות מעצם היות האדם אדם, ואילו חובות האדם הן רק תוצאה של זכויות האדם. למשל, החובה שלא לגנוב נובעת מזכותו של הזולת על רכושו; החובה שלא לרצוח נובעת מזכותו על חייו, וכן הלאה. אם המעשה שלי או אורח חיי אינם פוגעים באף אחד, לא חלה עליי חובה להימנע מהם. במילים אחרות: על פי התפיסה המערבית, חובות האדם הן תמיד סעיף משנה של זכויות האדם.
בתורה, לעומת זאת, יש חובות אדם עצמאיות. באופן מובהק אלה המצוות שבין אדם למקום (אם כי לא רק הן). גם בשבע מצוות בני נח רוב החובות המוטלות על בני נח עצמאיות, כלומר אינן נובעות מהאיסור לפגוע בזכותו של הזולת (איסור עבודה זרה, איסור קללת ה', רוב איסורי העריות, אבר מן החי).
בהגות היהודית המודרנית פיתח הרב יצחק ברויאר (1883–1946), הנכד של הרש"ר הירש, את התפיסה שמקור החיוב של חובות אדם עצמאיות הוא היות האדם נברא בצלם אלוקים. רק תפיסה זו בכוחה להטיל על האדם חובות שאינן קשורות בזכויות. צלם אלוקים מחייב סטנדרט גבוה. אדם, גם לא יהודי, שנברא בצלם אלוקים, אסור בעבודה זרה, אסור לו לאכול בשר של בהמה כל עוד היא חיה, וכן, הוא גם אסור במשכב זכר, הכלול באיסורי העריות.
לסיכום, לפי התפיסה התולה את קיומן של חובות האדם בהיותו נברא בצלם אלוקים, העבירה על חובות אלו מהווה פגיעה בצלם אלוקים שבאדם.
