לעלות בהר ה' – בסולם תורתו של הרב חרל״פ
ז' בכסלו הוא יום פטירתו של הרב יעקב משה חרל"פ • הרב נקשר ברב קוק, היה ראש ישיבות "מרכז הרב" ובית זבול, פוסק ומקובל, רבן של שכונות שערי חסד ורחביה • 70 שנה לפטירתו
ת תורתו של הרב יעקב משה חרל״פ פגשתי כמעט באקראי, אי שם בשנות התיכון ביחידת לימוד של אחד הרמ״ים. הרעיון שלמדנו שבה את ליבי, וקיבלתי על עצמי להתחיל ללמוד מספריו ומתורתו. מאז עברו כ – 15 שנים בהן זכיתי לטעום, להתמלא ולהתבשם שוב ושוב מתורתו המיוחדת.
הלומד והעוסק בתורתו של הרב חרל״פ טועם מתורה המשלבת נגלה ונסתר, פלפול ועיון יחד עם יסודות מתורת האר״י ז״ל, פשטי מקראות שזורים במדרשי עומק על התורה ועל דברי חז״ל, הפוך בה והפוך בה דכולה בה. רבים מהרעיונות המובאים בכתבי הרב חרל״פ ממשיכים ומבארים את דברי רבו הגדול הרב קוק, ומוסיפים להם נופך מיוחד מרחיב ומעשיר.
המעיין בסיפורים ועדויות על דמותו של הרב חרל״פ יפגוש דמות המתוארת מצד אחד כמלאך אלוקים בקדושתו ופרישותו ומאידך כפוסק שיודע להקל בשעת הצורך לאישה עניה בדיני איסור והיתר כדי להתיר לה את הבשר והמרק. אדם השוקד בתורה יומם ולילה במסירות נפש עצומה בד בבד עם עיסוק בצרכי ציבור באמונה ובמסירות.
בכתביו ניתן למצוא רעיונות הנראים כרעיונות קיצוניים ומוחלטים שלעיתים קשה לקבל ולהכיל. למשל בדברים שכותב על הגדרת האמונה: "ועלינו לדעת כי אמונה בחיוב הוא דבר שאינו נפסק לעולם. ואין שום זמן שתהיה האמונה מוסחת דיעה אף לרגע ממנו, כי כמו שעצמיות החיים אלמלא נפסקים, המות ממלא מקומם, והם בתדירות זורמים זרמי חיים, ככה האמונה שהיא גם כן עצמיות החיים "וצדיק באמונתו יחיה" בהיסח הדעת, וכל היסח הדעת פוסל בה". ומוסיף שם:"באופן שהאמונה היא יסוד החיים אשר אין ציור להפסקתה אף לרגע".
הרב חרל"פ בצעירותו
הרב חרל"פ
מרזל הגיע לחברון לפני 36 שנה. באותם ימים פרצה האינתיפאדה הראשונה ומערת המכפלה התרוקנה ממבקרים. המצב היה כל כך חמור עד שהיו ימים שהיה קושי לארגן מניין אחד לתפילות במערה. מאבקו הראשון היה על הכנסת הדברים הבסיסיים שהיו חסרים במתחם המערה: כסאות, שולחנות, סידורים וארונות קודש. במאבקו הוא אף נעצר למעלה מ- 50 פעם רק כי נלחם על הזכות של יהודים להתפלל במערת המכפלה. בתחילת שנות התשעים, פנה הרב מרדכי אליהו זצ”ל אל מרזל, וביקש ממנו לארגן מניין לתפילת וותקין שהיא התפילה הכי חשובה שעולה למעלה. “הרב הזדעזע שאין מניין במערת המכפלה. בזכותו פתחנו כמה מנייני וותיקין במערה. התפילה הראשונה שעולה מפתח גן עדן”, מספר מרזל.
“כשהגעתי לחברון, המערה הייתה כמעט ריקה מיהודים ולא יכולתי להישאר אדיש”, מספר מרזל, “מצד אחד התחלתי בעידוד הגעתם של אדמו”רים, רבנים, אישי ציבור ומבקרים לחברון, ובשביל הנוכחות הקבועה במקום, ביחד עם חברי ברמסון הקמנו את מוסדות מערת המכפלה. מערת המכפלה היא מקום קבורת אבותינו הקדושים, והמוסדות מעניקים למקום חיים. היום בזכות התלמוד תורה והכוללים הפועלים במקום, קול התורה נשמע על פתחו של גן עדן”.
כשהוא מדבר על מערת המכפלה שומעים היטב את ההתרגשות בקולו, כאילו שהוא מדבר על הבית שלו. השליחות והמסירות שלו למען המבקרים במערה ולמען הנוכחות היהודית בחברון מורגשת לכל הבאים לביקור בקברי האבות.
בספרו אורי וישעי, מביא הרב חרל״פ כי השורש לכל העבירות הוא ביטול עשה של תלמוד תורה, ומי יכול להינקות ולומר לא ביטלתי תורה ועל כן אימת הדין בימים נוראים גדולה עד מאד. כמו כן גם בהנהגותיו הנהיג מדות פרישות ומסירות נפש לתורה, כפי שמסופר שאף בשעת ההפגזות כאשר כולם ירדו למקלטים, היה הרב חרל״פ יושב והוגה בתורה.
בדורנו קשה להתחבר לתורה בעלת אופי טוטאלי, בדור הזה רבים מחפשים את השילוב בין תורה לדרך ארץ, גדלות נפשית ורוחנית אך כזו המעורבת עם הבריות. אם כן, מה ניקח מתורתו של הרב חרל״פ לתקופתנו?
המעיין והמעמיק בתורתו של הרב חרל״פ, יראה כי מעבר לרעיונות רבים הנראים כשייכים רק לגדולי האומה, תורתו שזורה ברעיונות המתאימים והשייכים לכל אחד ואחד על פי מקומו ומדרגתו. ברצוני להציע כאן מספר דוגמאות למה שאני מכנה ‘׳תורת הדרך או התהליך״ – בתורתו של הרב חרל״פ, יסודות שחשובים ושייכים לכל אחד ואחד.
ערך המסע
במי מרום על פרקי אבות (עמודים קמח – קנ ) מבאר הרב חרל״פ את המושג של ‘עמל׳ בכלל ו״עמל תורה״ בפרט, ופותח בשאלה אם ״אדם לעמל יולד״ מדוע אנו רואים כי רוב בני האדם בועטים בעמל ומנסים להתנער ממנו. מבאר הרב חרל״פ כי הטעות היא בכך שאדם סבור כי ייעודו הוא להגיע למטרה מסוימת, לכבוש יעד מסוים, על כן מנסה האדם לקצר תהליכים אך ברגע שאדם יפנים כי הגיע לעולם בכדי לעמול אז ייטב לו. יתירה מזאת כאשר אדם מקיים את ייעוד העמל בתורה, בביאור ובירור דבר ה׳ הדובר אליו אזי ישבע נחת.
ובלשונו:״ לא העלייה בסולם היא התכלית והמטרה הרצויה, כי אם ההליכה בסולם, והיא בלתי פוסקת כי יש תמיד לעלות ולעלות… ובכן התכלית הוא העמל אלא שבזמן שאין יודעים ומבינים אותו הוא עמל, אבל בזמן שיודעים ומבינים שהוא התכלית איננו כלל עמל אלא תשוקה… והתשוקה היא כל יסוד החיים". ובספר אגרות מרום (מכתבים של הרב חרל״פ מסודר לפי נושאים יצא לאור בבית אל, תשפ״א) אגרת מז, במכתב לבנו הרב יוסף דוד כותב הרב חרל״פ: “הגעגועים עצמם שווים יותר מהשגת הגעגוע, אין לך דבר המשביע בטוב כמו רעבות הגעגועים״.
באופן דומה מבאר הרב חרל״פ את הפסוק ״מי יעלה בהר ה׳ ומי יקום במקום קדשו״, מדוע לא נאמר מי יעלה על הר ה׳? מה פירוש לעלות בהר ה׳? ומבאר שם כי המטרה איננה להגיע לאיזו פסגה מסוימת בהר ה׳, שהרי להר ה׳ אין פסגה, ואין סוף למדרגות שאפשר להתעלות אליהם. המטרה היא להיות כזה העולה תמיד בהר ה׳, לעלות בהר ה׳ ולעמוד באופן יציב במדרגה כזו של עלייה מתמדת.
וכך כותב: “האדם שהוא מחובר משתי קצוות, – מנשמה שהיא אצולה מתחת כסא כבודו ב"ה, ומגוף שהוא עפר מן האדמה – כל מהות חייו היא התנועה,…ולזאת הוא אומר "מי יעלה בהר ה"', "על ההר" לא אמר, כי אם "בהר", שאין המגמה להיות על ההר, אלא השאיפה והמטרה היא לעלות תמיד בהר, לפי שאין ההר נגמר וכל מה שעולים יותר, הרי זה עלייה בהר, שהוא בעצמו גדול כל כך עד אין סוף״.
מקום נוסף בו יסוד זה עולה באופן ברור הוא בספרו ממעייני הישועה בכתבו "ערכה של הציפייה לישועה הוא יותר עליון מהערך של גילוי הישועה עצמה, שכן הישועה היא בלתי סופית ולעולם לא יגיעו לתכליתה כי כל גילוי ישועה שאינו אלא חלק של ישועה, אולם הצפיה לישועה כוללת את כל האור האין סופי של הישועה…״. העולה מהאמור, כי ההעמקה בתהליך ובמסע מחבר את האדם לאור האין סופי המתגלה בשילוב התהליך עם המטרה.
כלומר, הרב חרל״פ מבאר ומעמיק את הערך שיש לדרך, למסע ולתהליך שעובר האדם בהתפתחותו האישית והרוחנית.
חסרון לצורך יצירת נוכחות מלאה
מתוך כך נוכל להבין את הדברים שכותב הרב חרל״פ על הקושי שיש לנו להתפלל בכוונה. בספרו מי מרום על התפילה שואל מדוע כל כך קשה לנו להתכוון בתפילה, הרי אם היו אומרים לנו כי יש לנו מפגש עם אדם גדול וודאי היינו מכינים עצמנו כראוי ומדייקים בכל תיבה ותיבה בבקשות שנבקש מאת אותו אדם. אם כן מדוע בעמדנו לפני מלך מלכי המלכים קשה לנו כל כך להתכוון בתפילה הבנויה מבקשות מאת מלכו של עולם.
מבאר הרב חרל״פ כי האדם נוצר באופן כזה שאינו מסתפק באמצעי אלא שואף להגיע כל הזמן אל התכלית. רבים סבורים כי התפילה אינה אלא האמצעי להשגת המבוקש ולכן קשה להם להתכוון, אך האמת היא שהחסרונות בעולם הם אמצעי בכדי שנעמוד מול ה׳ למפגש בנוכחות מלאה. החסרונות נועדו בכדי לברר ולזקק את הרצון הפנימי שלנו ולעמוד לפני ה׳ מתוך בירור הרצון בתפילה, הבקשות הם האמצעי ובירור הרצון בתפילה היא התכלית.
לכאורה הדברים הללו שונים ממה שהובא לעיל, שכן כאן כותב כי האדם מחפש את התכלית והתפילה היא התכלית לא הדרך. אך העולה מדברי הרב חרל״פ כי התפילה מאפשרת לאדם לאסוף את כל אותם דברים שאינם שלמים אצלו, את כל אותם מצבים שעדיין בתהליך ובחוסר ולא הגיעו לשלמות, ואיתם לפגוש את ה׳.
במילים אחרות, התפילה על פי הרב חרל״פ היא מעין מעבדה שבה האדם מעבד ומעכל כי כל החסרונות שלו בחיים, כל התהליכים שלא הגיעו לשלמותם, הם ההזדמנות שלו למפגש עם ה׳ ולבירור ולזיקוק הרצון.
ובלשונו של הרב: “באופן שיסוד ההשלמה הוא ההכרה הבהרה שזקוקים לשלימות העליונה… וזהו עניין עבודה שבלב – זו תפילה, שעל ידה עובדים עבודה זו שמכירים באמת שהינם בעלי חסרון והכל נשלם באמת על ידי ההתדבקות בשלימות העליונה".
אם כן, התפילה היא מבררת ומגלה לאדם כי המפגש עם ה׳ הוא דווקא מתוך התהליכיות, דווקא מתוך השאיפה לשלמות והפניית השאיפה והתשוקה הזו למפגש עם הקב״ה.
מי שמכיר קצת את תורתו של הרב קוק, שומע בדברים המוזכרים הדים לדרכו ולתורתו של הרב קוק ובפרט באורות התשובה, שם מבאר הרב קוק כי הכוונה האלוקית הייתה כי טעם העץ יהיה כטעם הפרי. כלומר שהדרך והתהליך כבר יטעמו בהם את הטעם של התכלית וכך יחושו בכל צעד וצעד של הדרך אל את המפגש עם ה׳.
אף שבדרכו של הרב חרל״פ ניתן למצוא רעיונות וסיפורים שמתאימים רק ליחידי סגולה, המעיין והמעמיק בתורתו ובדרכו ימצא רעיונות והדרכות הנוגעים לכל אחד ואחד בדרך התפתחותו האישית והרוחנית.
הרב חרל״פ השיב נשמתו לבוראו בשנת ה׳תשי״ב, ביום חמישי ז׳ כסלו עש״ק פרשת ‘׳ויצא יעקב״ והותיר לנו סולם מוצב ארצה בהדרכותיו הנפשיות והרוחניות, וראשו מגיע השמימה בדרכי הפרישות, השקידה והמסירות לתורה ולעבודת ה׳.
העולה מהאמור, כי הרב חרל״פ מייסד דרך בעבודת ה׳ המזמינה את האדם למפגש עם התהליכים שהוא עובר, לקבל על עצמו את העמל שבטיפוס על הר ה׳, להיות מחובר לשרשרת צפיית הגאולה לאורך הדורות ולכוון את התהליך האישי והעולמי אל מול בוראו בעמדו בתפילה.
נסיים בסיפור המעיד כאלף עדים על האופן שבו הרב חרל״פ היה מחובר בנפשו ונשמתו לתהליך גאולתן של ישראל:לעת זקנתו, כששכב הרב חרל״פ על מיטת חוליו היה רופאו מבקרו לעתים מזומנות, באותה העת נערך בשכונת ‘׳שערי חסד״ פרוייקט שיפור תשתיות והגנרטור, שהפעיל את כל כלי החפירה והקידוח וגרם לרעש רב, הוצב ממש תחת חלון חדרו של הרב החולה. בדאגתם לרב חשבו בניו וחתניו של הרב לפנות לד״ר שטרנבך, שהיה גם רופאו האישי של ראש העיר, שיבקש ממנו להזיז את מקור הרעש מחלון חדרו של הרב למקום מרוחק יותר.
הרגיש הרב חרל״פ בכוונתם, קרא לחתניו ובניו ובקול חרישי אמר: “עד עכשיו זכיתי לצאת ולראות את ירושלים נבנית, עכשיו כשאני חולה בביתי איני יכול עוד לצאת ולראותה, והנה, כשאני שומע את רעש המכונה אני יודע שירושלים נבנית. אנא, אל תקחו זאת ממני. אם איני יכול לצאת ולראות בבניין ירושלים תנו לי לפחות לשמוע את ירושלים בבניינה״.
