מאז שהתגרשה, היא נפלה עד עפר, ולא הצליחה להתרומם. היא נקלעה לקשרים לא מטיבים עם בני מיעוטים, שידעו לנצל את מצוקתה.
מדי פעם היינו נפגשות על כוס קפה. היא הייתה שקועה עמוק בבוץ, והשתדלתי לא ללחוץ אותה, רק להיות שם בשבילה ליום שבו תרצה לעשות שינוי בחייה.
בחנוכה שעבר, היה חופש, ופגשתי אותה עם הילדים שלה. "איזה ילדים מתוקים יש לך, הם כבר גדולים, כבר מבינים. מה הם אומרים על צורת החיים שלך?", שאלתי אותה. עיניה התמלאו דמעות. "אני רוצה להיות אמא טובה, שהילדים שלי יתגאו בי. בשביל הילדים שלי, אני חייבת לעזוב לעבור דירה", היא אמרה, "ולהתחיל את החיים מחדש במקום אחר".
"חנוכה זה חג של חינוך. חנוכת הבית זה הזמן לבנות את הבית שלך מחדש", אמרתי לה. "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן. איפה שתהיי", אמרתי, "אנחנו נהיה שם בשבילך ונעזור לך. את תעזרי לעצמך, וה' יעזור לך".
ואכן, האור של חנוכה האיר את חייה. היא עברה דירה למקום חדש, בו אף אחד לא מכיר את העבר שלה. לא היה לה קל. היא גרה במקום בו הדיור זול, אך קשה למצוא עבודה. אך היא היתה נחושה מאד בדרכה, ולמרות כל המכשולים, היא החליטה שהיא לא חוזרת לאחור. היא אמא נפלאה, וחשוב לה שהילדים שלה יתגאו בה.
דאגנו לה למעטפת חמה ואוהבת, שעוזרת לה להתרומם ולצלוח את המשבר. מדובר ביהודים טובים עם לב זהב, שאינם שופטים אותה, ומלווים אותה בכל צעד בדרך אל האור.
במהלך השנה, היו לה נסיונות לא קלים. ואכן, היא עושה מאמצים גדולים לא לשקוע, לצוף מעל פני המים.
היא אשה מיוחדת, ויש לה כוחות נפש אדירים.
ועוד דבר חשוב מאין כמותה יש לה – מידת הכרת הטוב.
"אני שמחה להיות בת בית ב'להבה'. 'להבה' זה משפחה", היא אמרה "האור של חנוכה האיר לי את החיים", היא אמרה. "אני רוצה להדליק חנוכיה כל ערב בחג".
"אני שולחת לך חנוכיה", אמרתי לה והשליח הצדיק הוסיף סופגניות ומתנות לכבוד החג. היא שלחה תמונה של החנוכיה מאירה את הבית שלה ואמרה, שבזכות 'להבה' היא רואה את האור.
קל ליפול לבור, קשה לצאת ממנו. בשבילי, היא גיבורה אמיתית.
