דברים שסיפר לי הגאון רבי שלמה פישר זצ"ל: זקן בעלי המוסר, המשגיח של ישיבת כפר חסידים רבי דב יפה, סיפר לי לפני שנים רבות על סוחר ספרים ששאל את ה׳חזון-איש׳ אם למכור את ספרי הרב קוק. השיב החזו"א: ׳ספרי ההלכה – ודאי, אבל החוברות??׳ ולא יסף. ניגש ר׳ דב בעצמו אל החזו"א ואמר לו שספרי המחשבה של הרב קוק מוסיפים לו יראת שמים, האם יכול ללמוד בהם? והשיב החזו"א: מה השאלה? כל מה שמוסיף יראת שמים – תלמד. והמשיך החזו"א ואמר לו: דע לך שגם אחרי כל הפשקווילים שהגיעו מירושלים נגד הרב קוק, לא השתנתה דעתם והערכתם העצומה של ה"חפץ חיים" ור׳ חיים עוזר כלפי הרב קוק כהוא זה. והוסיף ר׳ שלמה: גם אם יכחישו היום, משום שהשתנתה האווירה, אני זוכר בוודאות שכך שמעתי ממנו באזני. [אגב, גם אני שמעתי דברים ברוח הנ"ל מפי הרב דב יפה. מ.ד.]
בפגישתי הראשונה עם ר׳ שלמה פישר הייתי כבן 16-17, ומשום מה הוא בחר בה לספר לי כך: פעם שאלו את רבי יחזקאל אברמסקי – ׳הרי רבים למדו איתך בישיבות, רבים התמידו בתורה, במה זכית אתה דווקא לגדול כל כך בתורה, כשרבים מהם לא המשיכו את חייהם בעמל תורה?׳ והוא השיב: ׳בליטא כולם היו עניים, אבל אני גדלתי בבית עני מרוד. בגיל 3 היו הילדים מתחילים ללכת ל"חדר", אבל להורים שלי לא היה כסף לשלם למלמד׳. וכאן מוסיף ר׳ שלמה: ׳ומה היה החלום הגדול של כל אמא יהודיה בליטא? שהבן שלה יהיה תלמיד חכם, גדול בתורה׳. ׳לא בא בחשבון אצלם לוותר. מה עשו? בבית הריק נותר רק האח, התנור שאיתו חיממו את הבית באירופה הקרה. אבי הוציא את האח, מכר אותו, ובכסף הזה שלחו אותי ללמוד. הבנתי וידעתי שכל המשפחה סובלת מקור כל החורף כדי שאני אלמד. האם יכולתי שלא ללמוד כראוי? כך התחילה דרכי׳.
היום, אחרי שנכתב כל כך הרבה על יתמותו, סבלו, ותאוותו של ר׳ שלמה ללימוד תורה, אני מבין שהיה זה מעין גילוי לב.