פרנס הקהילה

01
שבת נפלאה עברה על כוחותינו בכותל.
שמש חורפית חייכה אל הבאים בשערי רחבת התפילה.
ואני, עקב טיפול שעברתי בברך, אסר עלי הרופא לצעוד השבת לתפילה בכותל ונאלצתי להישאר בשכונה.
אך הקב״ה הפכה לטובה.
02
ב״מקרה״ בשבת זו התארח בקהילה שלנו ועבר לפני התיבה, הזמר החסידי הנפלא ובעל התפילה העולמי, ידידי האהוב, ר׳ ישראל פרנס.
התושבים בקריית משה נהנו בתפילות השבת בכוונה ובהתעלות, מאחד מבעלי התפילה הנפלאים בעולם, מלווה במקהלה שמחה ומעשירה.
יזמו את האירוע ידידיי התותחים – ראש המנהל הקהילתי, יחיאל שוסהיים ורכז התרבות, יצחק פלגר.
ישראל ורעייתו יפה התארחו עם בנם, חי, אצל משפחת ביתם, חתנם והנכדים הגרים בשכונה. חי המתוק הצטרף למקהלה ותרם רבות להתרגשות ולהתעלות במהלך התפילות.
זכינו גם להשתתף בטיש המיוחד שישראל פרנס ערך בטוב טעם במועדון השכונתי.
ישראל זיכה אותנו בשנים האחרונות והשתתף בטישים מרגשים שערכנו בשבתות התוכן של ׳חופשתרבות׳ – מטעם ׳קרן אביה׳, בהר הזיתים.
03
דרך אגב, כפי שסיפרתי, בשבוע שעבר עלו מאות רבות להשתתף באירוע שהפקנו – ׳ההצדעה למחתרות ישראל׳, בעקבות הערב המרתק קיבלנו עשרות מיילים של תודות וחיזוקים מעצימים. הצטערתי לאכזב רבים ששאלו מדוע אנו לא מחדשים את ההתכנסות בשבתות בהר הזיתים. עניתי לכולם שלצערי המלון סגור לאירוח מתחילת הקורונה ואין צפי קרוב לפתיחתו. נעדכן בע״ה בבשורות טובות.
04
ונחזור לקריית משה בירושלים ולטיש החסידי המרגש, בעונג שבת. כדרכו הטובה בטיש, ישראל משלב שירים חסידיים עם שירי קרליבך ומתבל בדברי תורה ובסיפורי חסידים מחכימים – סיפורים מרתקים, שעוברים מאב לבן ומרבי לחסידיו.
ריגש את ליבי במיוחד ואת לב הנוכחים בטיש, סיפור מרטיט שישראל חווה בעצמו.
ומעשה שהיה, כך היה: באחת ההופעות האחרונות של ר׳ שלמה קרליבך, פרנס שימש כזמר ׳חימום׳. ר׳ שלמה היה צריך להגיע ב- 8:30 בערב. השעון זחל ור׳ שלמה לא נראה באופק. פרנס שר, סיפר וזימר עוד ועוד. בשעה 10:30 בלילה הגיע סוף סוף ר׳ שלמה, מלווה באחדים מחסידיו המתגוררים ב׳מבא מודיעין׳. ר׳ שלמה התנצל והסביר שהעיכוב היה קשור בהצלת נפשות ולא פירט.
ההופעה המחשמלת של ר׳ שלמה ריתקה, סחפה והלהיבה את הקהל עד השעות הקטנות.
בסיום המופע, ניגש פרנס אל מאחורי הקלעים, לבקש סליחה מר׳ שלמה, על כך שנאלץ לשיר משיריו בזמן ה׳חימום׳ הארוך על מנת שהקהל לא יעזוב את האולם (ר׳ שלמה העדיף שלא ישירו שירים שלו בהופעות שהוא משתתף בהן, עד שהוא מגיע בעצמו להופעה).
ר׳ שלמה ליטף את פרנס בחיוכו החם והידוע וביקש מפרנס סליחה מכל ליבו וכך אמר – ׳׳׳הייליקער ישראל׳ (יהודי קדוש), זה אני, שצריך להתנצל בפניך!!! על שאיחרתי״…
ואז… ר׳ שלמה הציב את רגלו השמאלית על הכיסא כדי לתמוך בגיטרה ונתן לפרנס ׳הופעה אישית׳ (׳זכיתי להופעה פרטית׳ – כך מתאר פרנס).
05
ר׳ שלמה סיפר לפרנס סיפור, שהתרחש בתקופת מלחמה העולם, תוך שהוא מלווה עצמו בגיטרה ומנגן את המילים במנגינתו המיוחדת, המחייה ומנפישה בחיוניות כל סיפור חסידי:
׳יהודי עשיר מאד ועתיר בנכסים הגיע אל הרבי, רכוב על כרכרה מזהב וביקש ממנו ברכה לילדים, לאחר עשרים שנה של תפילות ובקשות.
להפתעתו הרבה הרבי השיב לו נחרצות – רעייתך לא תוכל ללדת עד שלא תיסע לעיר המחוז ותמצא את ארוסתך, שהותרת לפני המלחמה בעיר הרחוקה ולא התרתה אותה מאירוסיכם עד היום.
החסיד העשיר לקה בהלם. איך ידע הרבי על המקרה המצער, שהתרחש לפני עשרים שנה, עם פרוץ מלחמת העולם.
הרבי האיץ בחסיד לצאת מיד לדרך והדגיש – חייב אתה לרצות את ארוסתך ולבקש מחילה. אם לא תמצאנה בתוך שבוע תחזור אלי ונדון במצבך.
וכך היה.
כשהגיע החסיד עם הכרכרה המוזהבת לעיר המחוז הייתה זו שעת לילה מאוחרת. החסיד חיפש את ארוסתו בכל פינות העיר במשך שבוע ימים, אך איש לא הכיר ולא שמע עליה. בלילה האחרון, בצר לו חיפש מקום להסתתר מגשמי הזעף שניטחו על הכרכרה. לפתע הבחין בדמות אישה שחיפשה גם היא מחסה מהגשמים.
״מדוע אתה שוב מסתתר ובורח?״, שאלה האישה. ליבו של החסיד הלם בחוזקה. הנה הוא ניצב לפני ארוסתו. החסיד התנצל בכל ליבו, כשהוא ממרר בבכי תמרורים, תוך שהוא קורע ברך לפני ארוסתו. הוא ביקש את סליחתה על כך, שנאלץ לברוח מאימת המלחמה הנוראה ולא מצא לנכון להתיר אותה מברית האירוסין.
״הנה קחי לך את המזוודה הזו. מלאה היא במטבעות זהב. גם את הכרכרה אתן לך כפיצוי מועט על הסבל הרב ועל עוגמת הנפש שגרמתי לך״.
ענתה הארוסה: ״אין לי צורך ואין לי חפץ בכל הזהב הזה. אך אם תרצה לשמח אותי, סע מחר לעיר הסמוכה. אחי ורעייתו מחתנים מחר את ביתם היקרה ואין הפרוטה מצויה בכיסם״.
הארוסה נתנה לעשיר את הכתובת ונסה לדרכה, כשהיא מותירה בידיו את המזוודה עם מטבעות הזהב.
העשיר ההמום זירז את הסוסים הרתומים לכרכרה, היישר אל העיר הסמוכה.
למחרת, בחצר בית הכנסת התכנסו האורחים. העשיר הגיע ממש דקות לפני החופה. פנה לאבי הכלה וסיפר לו בהתרגשות שפגש, אמש, את אחותו היקרה, הדודה של הכלה, ששלחה אותו למסור את המזוודה המלאה במטבעות זהב לאבי הכלה.
האב היה מופתע מאד. ׳אחותי נפטרה לפני עשרים שנה בדיוק. ברגע ששמעה את הבשורה המרה, שארוסה נכנס בברית נישואין עם אישה אחרת, פרחה נשמתה מיגון ומצער וליבה קרס ונדם.׳ ׳כנראה הורידו אותה אמש לכמה דקות כדי שלך יולדו ילדים ולי יהיו כמה רובלים לנדוניה לחתונת ביתי׳.
החסיד העשיר נותר ללא מילים. הוא התנצל שוב באזני משפחת הכלה. עתה, כשהבין מה עולל לארוסתו ולמשפחתה המופלאה, לא היו לו מילים לתאר את צער ליבו על עוגמת הנפש שגרם לה ולהם.
העשיר מסר להורי הכלה את המזוודה הכבדה והבטיח לשמור על קשר ולעמוד לצידם כמו בן משפחה.
ר׳ שלמה פנה לישראל פרנס ואמר: ׳כמה חשוב לבקש סליחה. כמה חשוב להתפייס ולפייס. לא להחזיק בבטן כעסים ו׳הקפדות׳. לוותר ולסלוח לכל אדם. זה בנפשנו׳.
״האנרגיות שאדם משקיע בהתחשבנויות ובעלבונות, בכעס ובמדון, קשים פי מאה מהמאמץ לסלוח למחול או לבקש סליחה״.
׳׳אני מתנצל בפניך על שאיחרתי וגרמתי לך מתח מיותר.״
ישראל פרנס מסיים את סיפורו תוך שהוא מציין בצער, שלאחר מספר שבועות, החזיר ר׳ שלמה קרליבך זצ״ל את נשמתו לבוראו, כאשר הוא ספון במטוס, שהטיס אותו לבקר את בנותיו בקנדה.
06
יצאתי מהטיש של ישראל פרנס עם החלטה נחושה שאעשה מאמצים לנקות את ליבי ולסלוח לכל מי שפגע בי ולבקש סליחה ממי שפגעתי בו.
למחרת, בשבת בבוקר, עוד ישראל ומקהלתו מנעימים התפילות בזמירות ובמנגינות מרננות, הבחנתי ביהודי חשוב, ידיד ותיק, שבעבר פגע בי מאד. שמרתי את הפגיעה הקשה בליבי, שהתמלא כלפיו בכעס ובהקפדה רבה, עד שלא יכולתי לברכו לשלום.
בסוף התפילה המרוממת, ניגשתי אל החבר, הישרתי אליו מבט מחויך ומפויס והושטתי לקראתו את ידי בחום, לברכת שבת שלום. ראיתי שברכתי התקבלה ברצון. היהודי שמח מאד שסלחתי לו. הוא כנראה חיכה שאסלח לו כדי שנוכל שוב לשוחח ולברך איש את רעהו לשלום. החבר בירך אותי בשבת שלום חמה. חשתי שנגולה אבן מליבו. אבן אחות לזו שנגולה מליבי.
שבת שלום