רגעים של נחת

"מה אלו הרצועות שיש לך על היד?", שאל דניאל את הקבלן שעבד אצלו.
"זה תפילין, משהו של יהודים", ענה לו הקבלן.
"גם אמא שלי יהודיה", אמר דניאל.
"אם אמא שלך יהודיה – אתה יהודי!".
׳ברגע אחד, כל העולם מתערער. הזהות שלך הדתית, הלאומית, ואתה לא מי שחשבת׳ – כך תיאר דניאל את הרגע הזה. הוא היה מבולבל מאוד. המשפט הזה היכה בו כברק, ולא נתן לו מנוחה. אני יהודי? מה זה אומר. הוא מעולם לא הרגיש בנח בכפר. לא היתה לו תחושת שייכות.
הוא היה ׳הבן של היהודיה׳.
אמו נפטרה כשהיה בגיל חמש, לא ידוע לו ממה נפטרה. הוא חי חיים קשים, עבר התעללות שצלקה את נפשו, הטראומה ניכרת בו עד עצם היום הזה.
אדם לא יכול לחיות בין שני עולמות, בין שתי דתות, בין תרבויות מתנגשות, שנאבקות על הארץ הזאת.
דניאל התחיל במסע לגילוי עצמי. הוא התחיל לברר את הזהות שלו, ורצה להתחבר למקור.
הוא כתב את הסיפור שלו בפוסט בפייסבוק, וסיפר עם מה הוא מתמודד מאז שהתגלה לו שהוא יהודי. התגובות החמות שקיבל עודדו אותו מאוד. רבים הפנו אותו לבנצי, בעלי, ומאז דניאל נכנס למשפחת להב"ה.
הוא עבר תהליך השבה ליהדות בבית הדין, ונרשם כיהודי. הוא הכיר את אשתו אילת, והם התחתנו.
זכינו ללוות את דניאל ואילת לחופה, והשבוע זכינו בסיוע יהודים טובים בקרית ארבע, עיר האבות, עיר של חסד, לארגן ברית כפולה. ברית מילה לזוג תאומים – אביתר ואיתמר – הבנים של דניאל ואילת.
כל ברית היא מרגשת, אבל בברית הזאת התרגשנו במיוחד.
ברית מילה, סמל של מסירות נפש. הברית שמקשרת בין עם ישראל לקב"ה. הברית שמקשרת בין זרעו של אברהם לארץ הזאת. הרך הנולד נכנס לעם ישראל. הוא נכנס למהלך שלם של ברית, של נאמנות, נאמנות לתורה, לארץ, לאומה.
לתינוק אין בחירה, הוא נולד יהודי. אבל דניאל בחר להכנס תחת כנפי השכינה, ובחר לשוב לעם ישראל.
"ואומר לך בדמיך חיי, ואומר לך בדמיך חיי".