01
באחת מנסיעותיי במסגרת עבודתי לעיר קייב שבאוקראינה פגשתי את בנימין גוטפרב. בנימין התחתן לפני כ – 15 שנים ומיד לאחר חתונתו החל ללמד ילדים קטנים ב"חיידר", אך למרבה הצער והכאב הוא ואשתו לא זכו לילד משלהם.
חשבתי על כך שהוא מגיע בכל יום ללמד בשמחה את הילדים הקטנים, רואה אותם שמחים וצוחקים וחוזר בסוף היום לאשתו שהוא אוהב, אך לבית ריק מילדים וקושי וכאב בלתי נתפס.
כשנפגשתי עם בנימין, זיהיתי מיד את השמחה קורנת מפניו. הוא סיפר לי שבשעה טובה אשתו ילדה לפני כחודש בת מקסימה. שמחתי בשמחתו ואמרתי לו: "אני בטוח שיש לך סיפור מעניין. אנא, ספר לי מה קרה שבגללו זכיתם שאשתך ילדה את התינוקת הזאת אחרי כל כך הרבה שנים".
ובנימין סיפר: "לרב אהרון הגדול מקרלין היה תלמיד שהרב ראה בו ממש את ממשיך דרכו, קראו לו רבי שלמה מקרלין. לרב שלמה היה בן שהוא בירך אותו שיהיה לו כוח מיוחד לברך אנשים בפרי בטן, ובאמת היה ידוע בכוח ברכותיו המיוחדות בנושא של פרי בטן. אני שמעתי את הסיפור לפני שנה", אמר בנימין.
"חודשיים לאחר מכן שכנעתי שני אוטובוסים של ישראלים שהגיעו לאוקראינה לנסוע עם אשתי ואיתי לקברו שנמצא בעיר אולבסק למרות שהם ממש לא היו בכיוון. הגענו למקום. ערכנו תפילה משותפת, בכינו בכי גדול והתחנננו יחד לבורא עולם לפרי בטן. התחושה שם הייתה חזקה, הרגשתי כאילו כל עם ישראל התפלל יחד איתנו שם. שלושה שבועות לאחר מכן גילינו שאשתי ברוך ה' בהריון".
02
שאלתי אותו מה החזיק אותם במשך 15 שנה ונתן להם כוח ותקווה להמשיך וללמד בכל יום את הילדים בשמחה ובאהבה.
בנימין ענה: "מה שהחזיק אותנו 15 שנה היו המילים של ר' נחמן מברסלב: "אין יאוש בעולם כלל".
דמעות זלגו מעיניי. חיבקתי אותו חיבוק חזק מלא באהבה ובהערכה וסיפרתי לו סיפור שקרה לחברתנו שגרה באחד הישובים באזור שפלת יהודה: בישוב שבו היא גרה ישנה אישה שמקרינה כלפי חוץ הרבה עצב וכאב, לעיתים העצב והכאב מתורגמים לכעס.
יום אחד הודיעו לכל הנשים בישוב שבו גרה חברתנו: 'ביום חמישי הקרוב תתקיים סעודת 'אמנים' בביתה של אחת מהחברות בישוב (סעודת 'אמנים' היא מנהג די חדש שבו עורכים סעודה מרובת משתתפים שבה אומרים המשתתפים מאה פעמים אָמֵן, כסגולה לפתרון מצוקות שונות, כדוגמת זוגיות, עקרות, בריאות ופרנסה) ושמומלץ לכולן להגיע כי בסעודות האמנים הקודמות כמה מהנשים ממש ראו נפלאות'.
חברתנו החליטה שהיא הולכת לסעודה לבקש בת למרות שיש לה כבר שלושה בנים מתוקים שנולדו במאמצים רבים ולאחר שנים רבות של ציפיה. כשהגיעה לבית שבו נערכה הסעודה היא לא שמה לב שהאישה העצובה יושבת בפינת החדר. בעלת הבית נתנה הסבר קצר על מה שיקרה בערב ומיד פנתה לאותה אישה שישבה בצד ואמרה לה שמתחילים בה והיא תהיה הראשונה לברך ולבקש.
03
בלא להתבלבל, כאילו חיכתה למעמד זה זמן רב מאוד, היא פתחה ואמרה: "אני מעריכה שכולכן רואות את הקושי שקיים בעיניי יום יום אבל אתן לא מבינות ולא מרגישות את מה שעובר על נשמתי הקרועה. אני ובעלי נשואים כבר למעלה מעשרים שנה ולא זכינו לפרי בטן. הלכנו לטובי המומחים ולגדולי הרבנים ולא ראינו אור כלשהו. לעיתים אני ממש רוצה לעזוב את העולם הזה.
"אני לא מסוגלת לראות כבר את המבטים של כולם, את השאלות ואת העצות הבלתי נגמרות. אני ממש בוכה ומבקשת מבורא עולם שייתן לנו ילד, די לסבל שאנחנו עוברים".
כולן בכו יחד איתה, עצמו את עיניהן והתפללו בכוונה גדולה שתזכה בעזרת בורא עולם לחבוק בזרועותיה תינוק משלה.
לאחר המחזה הדרמטי הסבב של הנשים המשיך, זו מברכת ומבקשת שבתה תמצא את בן זוגה וזו מבקשת רפואה לאמא החולה וכך ממשיכים עד שמגיעים אל חברתנו. היא מסתכלת על כולם ומבקשת: "שבורא עולם יזכה אותי בבת".
האשה, שבה התחיל הסבב, מסתכלת עליה ושואלת לפני כולן: "את לא חושבת שזה קצת חוצפה לבקש מבורא עולם בת? הרי אני רואה אותך מסתובבת עם ילדייך בישוב מלאת שמחה".
חברתנו ענתה לה בעדינות וברגישות רבה שהיא חיכתה לילד הראשון שלה כ – 10 שנים, וגם בשאר ילדיה לא היה פשוט, והיא מאמינה שבורא עולם גם הפעם יכול להיענות לבקשתה.
לאחר כחודשיים חברתנו זכתה להיכנס להריון וגם אותה אישה שהייתה עקרה מעל עשרים שנה. לאחר כשנה נולדו לאותה אישה תאומים בנים ולחברתנו נולדה בת. כל הישוב שמח בשמחתה של האישה ובנס הגדול שזכו היא ובעלה לאחר תקופה כל כך ארוכה לחבוק שני תינוקות מתוקים.
חברתנו הציעה לאותה אישה לעשות יחד מסיבת אמנים שתהיה גם מסיבת הודיה כפולה ומכופלת. לסעודה הגיעו הנשים שהיו בסעודה הראשונה .
במהלך הסעודה הן עשו את הסבב המסורתי של הבקשות, וכשהגיע תורה של אם התאומים היא אמרה שהיא רק רוצה להודות לבורא עולם על הטוב הגדול שגמל איתה. חברתנו אמרה לה שזה מצוין אבל שתבקש ממנו עוד ילדים, האישה טענה כנגדה שזאת ממש חוצפה – אחרי מה שהיא קיבלה לבקש עוד. חברתנו בעדינות הצליחה לשכנע אותה לבקש.
הערב הסתיים בהרגשה מרוממת וכל אחת הלכה לביתה. לאחר כמה חודשים קיבלה אחותי טלפון מאחת משכנותיה שבישרה לה שאם התאומים נכנסה להריון.
לאחר הריון ארוך ולא פשוט נולדו לה תאומות בנות יפהיפיות ושמחות. חברתנו לא נפגשה איתה מאז, אומרים שאין לה זמן לצאת מביתה (מעניין למה).
חברתנו הסתכלה לשמיים ואמרה: "בורא עולם, אין עליך, לא רק שאין יאוש בעולם כלל גם אין גבול לשפע שאתה מעניק לנו".