איש אחד התקבל לעבודה בבית חרושת לעצים לתפקיד של חוטב עצים. המשכורת הייתה טובה והתנאים טובים אף יותר, והאיש התכוון למלא היטב את תפקידו.
ביום הראשון הוא התייצב אצל מנהל העבודה אשר נתן לו גרזן והקצה לו שטח ביער. האיש יצא ליער לכרות עצים בהתלהבות. ביום הראשון לעבודתו הוא חטב 18 עצים. "ברכות!", אמר לו מנהל העבודה, "תמשיך ככה". [מעודד מדבריו של מנהל העבודה, החליט חוטב העצים לשפר את תפוקתו ביום המחרת ולכן הלך לישון מוקדם מאוד. בבוקר למחרת הוא קם לפני כולם והלך ליער ולמרות כל מאמציו הוא לא הצליח לחטוב יותר מ 15 עצים. "אני בוודאי עייף", הוא חשב והחליט ללכת לישון עם שקיעת השמש. עם הזריחה, הוא קם נחוש בדעתו לשבור את שיא 18 העצים. אף על פי כן, באותו יום הוא חטב רק 12 עצים.
יום אחרי חדור מוטיבציה להצליח, חטב רק 8 עצים וביום הבא אף פחות מזה. עייף מאוד ומודאג ממה שיגיד מנהל העבודה, הלך אליו האיש וסיפר לו מבויש ומתוסכל על כישלונו הלא מוסבר. מנהל העבודה הקשיב ושאל את החוטב: "מתי השחזת לאחרונה את הגרזן שלך?".
"להשחיז?״, התפלא האיש, ״למי היה זמן להשחיז?! גם ככה לא הספקתי לכרות מספיק עצים".
מנהל העבודה הזמין את האיש לשבת במשרדו והתנצל על כך שלא נתן לו את ההדרכה החשובה הזאת כשקיבל אותו לתפקיד. "ביום הראשון קיבלת כלי מושחז והיית חרוץ וחדור מוטיבציה, עם הזמן הגרזן היה צריך טיפול ולא הרגשת בכלל שהכלי לא עושה את תפקודן כראוי, היית כל כך עסוק במטרה. מהיום בסוף כל יום עבודה השחז את הגרזן שלך היטב כדי שיהיה מוכן ליום המחרת, והתוצאה מובטחת". ואכן כך היה והעובד היה מאושר ואף זכה בפרס העובד המצטיין פעם אחר פעם.
לפעמים אנחנו שוכחים להשחיז את הגרזנים שלנו. אנחנו כל כך מרוכזים במרוץ בהספקים, אנחנו רוצים להצטיין ולהצליח בהכל. בעבודה, עם הילדים, כבני זוג, עם ההורים שלנו, ואנחנו מרגישים שאנחנו עושים מאמצים גדולים ולא מצליחים, ובנוסף אנחנו עייפים ומתוסכלים ולא תמיד אנחנו מודעים להדרכה החשובה הזאת שקיבל חוטב העצים. אם נדאג לעצמנו, לשינה טובה למנוחה, לאוכל בריא ולפעילות גופנית, למזון רוחני של לימוד וקריאה, נשים לב להנאות קטנות - משקיעות וזריחות וכל מיני שיופים שעושים לנו טוב - אז יהיה לנו הרבה יותר קל לצלוח את משימות חיינו.