01
אוגדת איו"ש ופיקוד המרכז נמצאים בימים אלה במתח שיא. יחד עם גורמי שב"כ, משטרה ומג"ב הם מתכוננים לרצף אירועים חריג שצפוי להגיע בתחילת אפריל ומאיים ליצור מתיחות ביטחונית בגזרה, כאשר החשש הגדול הוא מפיגועי טרור ברחבי יהודה ושומרון. ראש המוסד מבקר בארה"ב, הרמטכ"ל ביקר באיו"ש – כולם נכנסים לעמדות ומעלים כוננות. יש למתיחות סיבות משמעותיות שניתן למצוא להן עדות בלוח השנה, אך בין היתר כחלק מאותן הכנות מבוצעות גם הקלות עבור הפלסטינים עוד לפני "התקופה המתוחה".
למי שהספיק לשוכח, רק לפני כשבוע וחצי התרחשו ביו"ש ובירושלים ארבעה פיגועים בתוך שבוע. אין חוט מודיעיני שמחבר בין המחבלים הנפגעים והזירות. המחבל שביצע את שני פיגועי הדקירה בחיזמא ניצל הזדמנות ומצבו הבריאותי לא ברור. גם בין המחבלים שביצעו את הפיגועים בהר הבית – תושבי א-טור וג'ילזון, לא נמצא קשר למעט העובדה שהתקיימו בטווח זמן צפוף. האירועים הסתיימו עם פצועים והמחבלים נלכדו או חוסלו, אך במערכת הביטחון נדלקות הנורות כאשר כל העיניים נשואות קדימה לחודש אפריל.
"התלכדות תאריכים" מדאיגה, כך מכנים זאת גורמים צבאיים, יחד עם אזור נפיץ ממילא גורמים למערכת להידרך. דוגמה להתלכדות התאריכים בחודש אפריל היא יום שישי השני של צום ה"ראמדן" שהוא גם ליל הסדר היהודי. דוגמה נוספת היא החג "עיד אל-פיטר" שמתקיים ביום הזיכרון. ישנם כמה תאריכים נוספים באמצע התקופה, כולם מהווים רצף אירועים שעלול להצית את המתיחות מחדש. לכך מתכוננים בצבא, במשטרה ובשב"כ. מאידך, גם עצם הגברת הכוננות מהווה קטליזטור לאירועים נוספים. בארגוני הביטחון מראים לצד השני, שפניהם להסלמה והאווירה ממלא הופכת מתוחה יותר.
02
נקודה נוספת היא מה שמכונה הפח"ע העממי. הנתונים של יידוי האבנים ובקבוקי התבערה באיו"ש נמצאים בעליה (על כך נכתב גם בעיתון זה), בעיקר מאז מבצע שומר חומות. גורם ביטחוני בכיר אמר כי "הנתונים מגלים שהשטח באיו"ש לא חזר לעצמו מאז שומר חומות. זה עדיין לא שם". הנתונים הללו מגבירים את התסכול והתסיסה בקרב המתיישבים שסופגים פיגועי אבנים חדשות לבקרים. צה"ל נותן מענה ונאבק על מנת להוריד את המספרים אבל בשטח עדיין לא רואים את השינוי.
כחלק מהרצון להרגיע את השטח ניתנו הקלות לפלסטינים. ראשית במתן אישורי עבודה וכניסה לארץ. בהקשר הזה מתקיים דיאלוג רציף בין מערכת הביטחון לרשות הפלסטינית, להסיר מניעות שניתנו לפלסטינים אשר עסקו בעבר בטרור ובכך לתת להם אישורי עבודה בישראל. אישורי הבנייה בשטחי סי וכאמור הדיאלוג הרציף עם אבו מאזן בעצמו, מצטרפים לכך גם כן. גורמי הביטחון יודעים להגיד כי הדיאלוג וחיזוק הרשות היא קודם כל אינטרס ביטחוני של מדינת ישראל. אך נשאלת השאלה מדוע אנחנו מקבלים את זה שהרמאדן הוא זמן שבו מבצעים פיגועים? מדוע העיד אל-פיטר הוא זמן "רגיש"? ויותר מכך, מדוע ההקלות מגיעות לפני התקופה המתוחה ולא אחריה כשיטת המקל והגזר. האם לא צריך לעשות לטרור ונהפוך הוא?
תפריט
