מדינת ישראל מובילה לצערנו בכבוד המפוקפק והמיותר של כמות ההרוגים והפצועים הולכי הרגל. בימים האחרונים נהרגו ארבעה הולכי רגל, ומתחילת השנה מהווים הולכי הרגל 30% מכלל ההרוגים בכבישי הארץ. בעולם הצליחו לצמצם את הנפגעים – הרוגים ופצועים הולכי הרגל, ל-10% מכלל הנפגעים. בשנת 2021 נהרגו 361 אנשים, נשים וטף בכבישי הארץ מתוכם 26% הולכי רגל. ההרגשה היא של חוסר אונים ואי יכולת להתמודד עם המציאות הקשה.
האמנם נגזרה גזרה מלמעלה שאין לנו שליטה עליה? מדוע המחיר הכבד מאד של הנפגעים הולכי הרגל אינו מדיר שינה מכולנו? מדוע אין אכיפה כלל בתוך הערים?
מדוע השוטרים והפקחים עומדים רק מול הנהגים אך לא מתייחסים כלל להולכי הרגל? מדוע אנחנו, ציבור המבוגרים מתייחסים בקלות דעת לשמירת החיים שלנו ושל ילדינו?
חוקי התעבורה הם חוקים הגיוניים ומטרתם לתת להולכי הרגל כלים נכונים להליכה נכונה וחצייה בטוחה.
עלינו להכיר את המגבלות שלנו:
- אין לנו יכולת לדייק בקביעת מרחק.
- אין לנו יכולת לדייק בקביעת מהירות.
- אין לנו יכולת לדעת מה נעשה בתוך הרכב המתקרב אלינו. האם הנהג רואה אותנו? האם הנהג מתכוון לתת לנו זכות קדימה או אולי להמשיך בנסיעה?
נשתדל לחצות כביש רק במקום בטוח ונקפיד על חצייה במעבר חצייה. אם אין מעבר חצייה באזור הקרוב, נחצה במקום בטוח שבו יש שדה ראייה גדול המאפשר לנו לראות ולהראות כראוי.
נלמד את ילדינו ואותנו כי הכביש שייך לכלי הרכב ולא להולכי הרגל. מכאן האחריות שלנו היא בכל עליה על הכביש.
