כנגד ארבע בנות – סיפור

הסירים קודחים… אדים עבים מסתלסלים מעלה, שזורים בשרשרת לבנה, אפרפרה. הקדירות שרות שיר הלל. בליל ריחות בחלל החדר. תבלינים בשלל צבעים ניצבים בשורה מסודרת על השיש הבוהק. ירקות בצבעי ירוק, צהוב, כתום, אדום, חום – ארוכים, עגולים, צרים ורחבים, מונחים אחר כבוד בקערות ענקיות.
ארבע נערות, כל אחת בפינה אחרת. מימינה – מיכאלה, משמאלה – גבריאלה, מלפניה – אוריאלה, מאחוריה – רפאלה, ועל ראשה כובע טבחים רם קומה.
״אימא׳לה״, אומרת מיכאלה הגדולה, צמות חומות ארוכות לה, עיני שקד מחייכות, נבונות, גומה שובבה מבצבצת על לחיה הוורודה, ושיניה הלבנות בוהקות. היא מלטפת ברוך את גבה של אימא, מנגבת את ידיה הרטובות על הסינר הוורוד שלה. ״אימא׳לה שלנו, למה צריך להכין את כל קערת הסדר? כרפס שלובש עשרות צורות. גם אננס, גם סלרי, גם תות… כמה שעות אני אמורה לשחק מחבואים עם תולעים? כל זה באדיבותו של אבא'לה והרעיונות המקוריים שלו".
״תגידי שיגעונות״, זועקת גבריאלה. פניה הסמוקות מבעבעות מפינת החדר השמאלית, שם היא חותכת תפוחי אדמה במרץ. ״אנחנו ממש מגלמות את דמות השפחה הישראלית במצרים. במקום שאצא לטיול במדבר יהודה עם דני, אני שוברת את הגב בגלל כמה תפוחי אדמה עלובים״.
אוריאלה, עדינת הנפש, דומעת מקילוף הבצלים, לה עיני עגל ירוקות, גדולות. פונה אוריאלה לאימא בשאלה: ״למה באמת כל הבלגן הזה? אולי זה הפירוש של השיר עבדים היינו באמת, ואנחנו השחקניות הראשיות בסיפור?״.
רפאלה, נמוכת הקומה, עגלגלה, מתולתלת. היא מופקדת על הכלים, והיא שותקת. למה לה להתערב? היא כבר מכירה את הברברת של שלוש אחיותיה הבכירות. היא תשחק את הראש הקטן.
אימא מתיישבת על השרפרף הגבוה האהוב עליה, מתבוננת כה וכה בבנותיה, ומבט חולמני בעיניה. היא רואה בעיני ראשה את דניאלה שנמצאת הרחק הרחק מפה, בהרי ההימליאה. האם תגיע השנה לליל הסדר? אין ממנה קול ואין עונה. כמה שהיא מתגעגעת.
״אימאל׳ה״, צועקת גבריאלה בקולה הרועם, ודופקת לה על הגב בחוסר סבלנות, ״את בכלל מקשיבה?״, היא מתעצבנת, ומורידה את הסינר, שוטפת את ידיה ועפה בטריקת דלת מהמטבח תוך שהיא מתריסה, ״מה אכפת לי מהעבודה הזו שלכן? זה ממש לא קשור אלי, את מ-ב-י-נ-ה?״.
אוריאלה פורצת בבכי, מבוהלת, לא מבינה על מה המהומה. מיכאלה באה לחבק אותה בחום, ושואלת שוב את אימא, ״נו, אולי באמת תסבירי לנו למה כל הטורח הזה? את לא מעדיפה שנעסוק בלימודים או בפעילות חסד במקום להיקבר לילות כימים במטבח?״. רפאלה, שוב שותקת. הפעם דווקא יש לה שאלות, אך היא תשחק את זו שלא יודעת איך…
אימא מחליטה לקרוא לאבא, הרי הוא אחראי על ניהול הסדר וצריך קצת סדר בפרלמנט הזה.