01
בעשורים האחרונים הזדמן לי להשתתף מספר פעמים במסעות לפולין במסגרות ממלכתיות שונות, ביטחוניות וחינוכיות, השייכות לציבור הכללי. לצערי בליווי מדריכים מ״יד ושם״ ולא בהדרכת עמותות דתיות כמו ״שם עולם״. במהלך השנים הבחנתי, כיצד גם נושא השואה ״נחטף״ על ידי זרמים פרוגרסיביים. במהלך המסע האחרון הזדעזעתי מרמת ההטיה, כולל – במיוחד – אצל מדריכי יד ושם.
הכוונה היא לכך שבמהלך המסע נמנעו באופן מכוון ומוצהר מכל שיח הנוגע לייחודיות השואה, להיותה ביטוי לשנאת הנצח כלפי העם היהודי (כדברי רבי שמעון בר יוחאי – הלכה עשיו שונא ליעקב), או לתשתית האידיאולוגית והרוחנית שליוותה את הנאצים.
בכל ערב נערכה מעין שיחת סיכום, כשהמסר החוזר היה, האם אנחנו איננו מדרדרים למעשיהם של הנאצים בהתנהגותנו כלפי מי שמכונים ״הפלשתינים״ או המסתננים מאפריקה. כמובן, שלטה בכיפה התיאוריה של חנה ארנדט על ״הבנאליות של הרוע״. כל אחד, כולל היהודים, יכול להפוך לנאצי אם יתאפשר. מסר רדוד שחשוב לדעת, שאין לו כל קשר למציאות.
ואם זה המסר, הלקח אותו משננים למשתתפי המסעות – הוא הפנמה של התיאוריה הפרוגרסיביות, ״האחר זה אני״. השיר ״דמיין״ של ג׳ון לנון – עולם ללא לאום, ללא דת, ללא דבר שראוי לחיות או למות בשבילו. אנחנו צריכים להתפשט מייחודנו הלאומי, האתני והדתי, כך יהיה שוויון בין בני האדם וכך נבטיח, שהשואה לא תחזור.
02
ובכן, האמת אינה כזו. השואה היתה ייחודית לעם היהודי. אדולף היטלר ימ״ש לא היה מטורף. הוא פעל בהתאם לתשתית רעיונית בנויה לתלפיות. בראיונות שמסר וגם בספרו, התפעל היטלר מהעם היהודי, וכתב לגביו: ״אין כמעט עם בעולם שאינסטינקט ההישרדות מפותח בו יותר מאשר בזה הנקרא ׳עם הבחירה׳. איזה עם עבר מכשולים רבים יותר מהעם הזה והצליח להימלט מהאסונות הכבדים ביותר של האנושות מבלי להשתנות? איזה רצון נוקשה ואינסופי לחיות ולשמר את המין ניכר מעובדות אלה״.
כלומר, בניגוד לדעה הרווחת, לא ראה היטלר ביהודים עם נחות. הבעיה מבחינתו היתה המוסר היהודי המפריע לגרמנים לנהוג בהתאם ל״חוק הטבע״, לפיו לחזק מותר לעשות ככל רצונו בחלש. באים פתאום היהודים, ומנחילים לעולם מוסר אלוקי, מעל הטבע, לפיו כל אדם נברא בצלם, ומכאן גם, שאין אדם שהוא עליון על אדם אחר ואין לאיש רשות לפגוע או לנצל את רעהו.
היטלר כתב: ״המאבק על השליטה בעולם הוא ביני לבין היהודים, כל השאר אינו אלא מראית עין כוזבת״.
הבחירה ביהודים, אם כן, לא היתה מקרית. היטלר ראה ביהודים ובמורשתם כגורם היחיד העשוי לעצור בעדו בהשלטת תורתו. היטלר לא תכנן השמדה כלפי עמים אחרים, אותם תפס כנחותים. שעבוד – אולי, אבל לא השמדה טוטאלית.
בחירה זו ביהודים באה לידי ביטוי בין היתר, במטרת העל להשמדתם, עד האחרון שבהם. אביא כאן שני סיפורים: באחד מאיי יוון התגורר יהודי אחד. כנראה מתבולל. מפקד הצי פנה להיטלר וטען כי יהיה זה בזבוז לשלוח ספינה לאסוף את אותו יהודי להשמדה, שכן הנסיעה לאי אורכת זמן רב וספינות הצי נדרשות בחזית המאבק מול בנות הברית. היטלר קבע שמשחתת תפליג לאותו אי ותאסוף את היהודי. במקרה ידוע נוסף, פנו מפקדי הוורמאכט להיטלר וביקשו לעכב את השמדת יהודי הונגריה, היות שהרכבות המובילות אותם להשמדה – נדרשו לצורך העברת אספקה לחיילים הגרמנים בחזית המזרחית. זו היתה השנה האחרונה של המלחמה, הצבא הגרמני הפסיד בקרבות וכל מאמץ צבאי או לוגיסטי היה הכרחי. אך גם הפעם, סירב היטלר וקבע שהחיילים יסתדרו בלי אספקה, השמדת היהודים תימשך.
פן ייחודי נוסף של השואה הוא העובדה, כי אף גורם בעולם כמעט (למעט מעטים-מעטים כמו הדנים או הסרבים) – לא ניסה לסייע לעם היהודי. גם זאת צפו כבר חז״ל, כשקבעו, במדרש המפורסם, כי הגאולה תגיע לאחר ״ויוותר יעקב לבדו״ ולאחר שעשיו יפגע ״בכף ירך יעקב״ כלומר – ביוצאי ירכיו, בצאצאיו.
03
השואה היתה אם כן, מיוחדת לעם היהודי. מי שילמד לעומק את תורת הגאולה, יבין שהיתה זו התעוררות של כוחות הצד האחר ברגע האחרון לפני הגאולה, לאחר שהשכינה המצילה ומגינה על עם ישראל החלה לעזוב את הגלות. ממליץ מאוד על שמיעת שיעוריו של הרב אורי שרקי בנושא זה. אבל גם מי שאינו מחובר לפן הרוחני של המציאות, די בכך שיקשיב להיטלר ימ״ש ולבכירי הנאצים, אשר ציינו את הדברים במפורש.
ומכאן גם שהלקח הנובע מהשואה אינו אוניברסלי, אלא פרטיקולרי: על העם היהודי להבטיח את המשך מורשתו אותה ניסו הנאצים להשמיד; על העם היהודי להמשיך ולקדם את תהליך הגאולה, אותו ניסו הנאצים לסכל; על העם היהודי לחזק עצמו במניין ובבניין, להבטיח לעצמו כוח מגן, שאינו תלוי באף גורם אחר – לא בארצות הברית, לא בשכנותיה הערביות (והבוגדניות), ובוודאי לא ברשות המומצאת, שאינה שולטת על שני קמ״ר ברמאללה – פשוט כדי לשרוד.
אף יהודי במהלך ההיסטוריה לא התדרדר לכיוון נאציזם. גם אין סכנה כזו כלל. אך ניסיונות להשמיד את העם היהודי ולפגוע במורשתו ובעתידו הלאומי – מתרחשים באופן רציף. העמידה האיתנה אל מול ניסיונות אלה, כמו גם המשך פיתוח המוסר והמסר הייחודיים של העם היהודי – הם-הם לקחי השואה.