עובדה – סכנה לדמוקרטיה

גיל 16, שבת של בלגאן בחברון – תפילת ליל שבת במאחז הגיבורים שהסתיימה בסיבוך עם המשטרה, כבר לא זוכר למה. מה שכן אני זוכר זה רק שני שוטרים רוכנים מעליי, מנסים לאזוק לי את הידיים, וחברים מחברון שמושכים אותי מהצד השני. השוטרים מצד אחד, החברים מהצד השני, אני נאחז בכל מה שאפשר ובסוף השוטרים מתייאשים. בבוקר אני עולה עם איתמר לאכול אצלו בבית, לא תיאמתי מראש אבל לבן גביר אפשר לבוא תמיד. בדרך, איתמר מניח עליי את היד וקובע שאם אמשיך ככה אגיע לכלא די מהר. במהלך כל הדרך ממערת המכפלה ועד לבית שלו הוא מסביר בחביבות אבל בנחישות שאפשר להשפיע המון במדינת ישראל במסגרת החוק, ומספר לי שהוא מכיר לא מעט אנשים שישבו בכלא ושהחיים שלהם נהרסו, וגם היכולת שלהם להשקיע באידיאולוגיה שחשובה להם נעלמה. איתמר יודע לשכנע ודווקא כשהוא האחרון שנתפס ׳ממלכתי׳ או ׳מתרפס׳ אומר את הדברים, הם התקבלו אחרת והלוואי והייתי מקשיב לו לגמרי. שיחות כאלו קיבלתי ממנו לפחות חמש פעמים בתקופה ההיא ובכל פעם הן השפיעו לתקופה קצרה.
הסיפור בתוכנית עובדה הוא לא בן גביר. זהו סיפור על התוכנית המושקעת ביותר בכלי התקשורת הגדול בישראל, שהחליטה להנדס מציאות. פשוט כך. הם סימנו מטרה, מצאו נערה קשורה שמוכנה לדבר איתם, ובניגוד לכל סטנדרט עיתונאי בנו יחד איתה את תמונת הקמפיין המדויקת של השמאל נגד בן גביר ונתניהו.
לטובת קוראי ׳גילוי דעת׳ שלא כילו את זמנם בצפייה בתעמולה, אספר כי בפרק סיום התוכנית ׳עובדה׳ הביאו נערה שהסתובבה בעבר בגבעות בשם חנה חנניה. לדבריה, אחרי מרידה בהוריה ובאורח החיים החרדי, אסף אותה בן גביר לביתו ללא כל תמורה. בתוכנית היא מספרת שהיא יצאה מתוך בית בן גביר לשרוף רכב של ערבי רנדומלי במקום המצולם בישראל (גבעת האבות), בעוד שאיתמר חתום באופן אישי על תנאי מעצר הבית שלה אחרי שתקפה שוטר במכות – מעשה שמלבד זה שהוא עלול להכניס אותה בעצמה לכלא, הוא גם מסבך באופן ישיר את בן גביר כערב למעצר הבית. לטענתה, כשבן גביר חזר הביתה והבין מה קרה הוא צעק עליה כי ידע שיש האזנות, אבל סימן לה עם היד כל הכבוד. בבוקר לקח לטענתה בן גביר את בקבוק הבנזין שהשאירה, וסייע לה להעלים ראיות. בערב הוא חזר ושוב נזף בה על הטיפשות לשרוף רכב צמוד למקום שבו היא נמצאת במעצר בית. חנניה אכן נעצרה על המעשה. בהמשך מספרת חנניה כי היא כועסת על בן גביר משום שניצל אותה בגיל 15 למטרות פוליטיות. הקריינות, הוויזואליה והשאלות בתוכנית חוזרות שוב ושוב לבן גביר ׳המנצל ומעלים הראיות׳ ולסכנה הגדולה לדמוקרטיה הישראלית. לטענת חנניה היא אף סיפרה בזמן אמת את הדברים לשב״כ ולימ״ר ש״י, ושם העדיפו שלא לחקור את בן גביר על בסיס העדות שלה.
בן גביר מכחיש וכנראה גם הולך לתבוע אותה, ואני באופן אישי מאמין לו לחלוטין, בעיקר בגלל שהכרתי אותו בנסיבות דומות – בגיל 16 גם אני העברתי שנה בלי ללמוד בשום מוסד. איתמר אירח אותי בביתו בכל פעם שביקשתי, ומעולם לא שמעתי ממנו או מאשתו איילה את המילה לא. ׳נפלנו׳ עליהם לסעודות שבת עשרות פעמים בהתראה של רגע – נערים שלא מבינים שלזוג + שני תינוקות מדובר בתיק לא קטן. שרים, שמחים, מפטפטים ותמיד חווים הרגשה של בית, וכל זאת בלי לבקש שום תמורה. לא רק שלא שמעתי עידוד לאלימות, אלא שתמיד שמעתי אצלו את ההפך.
אבל בואו נדבר רגע על העובדות בעובדה – הרי תקשורת מתפקדת היא אבן היסוד בדמוקרטיה. עובדות הן הבסיס לכל סיפור עיתונאי. מה שמפליא הוא שבמערכת עובדה לא יושבים אנשים מטומטמים, אך הם לא הביאו אף לא רבע הצלבה לסיפור של חנניה. אני לא מכיר עיתונאי אחד שהיה מפרסם סיפור על בסיס עדות של מישהי בוגדנית בלי שום הצלבה. זו גם טיפשות, כפי שבגדה בבן גביר שאירח אותה חינם ודאג לה, ולכן לא מופקע שתבגוד גם בעובדה ותספר שהכול עלילות שסיפרה מתוך לחץ. הרי מישהו באמת חושב שבשב״כ ובימ״ר שי פתאום החליטו לחפף עם הימין הקיצוני ולהתעלם מעדות ברורה שהגיעה אליהם ועוד מיעד כל כך ׳בכיר׳?
עובדה – בשב״כ ובמשטרה מבינים שמדובר בהמצאות.
עובדה – הציבור לא מטומטם ובן גביר רק הרוויח מתוכנית שהציגה אותו כאיש חסד וכיעד לסיכול ממוקד.
עובדה – סכנה אמיתית לדמוקרטיה.