ישבתי כבחור בבית המדרש של ישיבת 'קבר יוסף' בשכם ולמדתי מסכת בבא קמא, אך התקדמתי בה לאט מאוד. ראש הישיבה היה אז הרב אליעזר איגרא, היום דיין בבית הדין העליון. פעם, ב'שיחת מוסר אישית' הוא אמר לי: "בזמננו כבחורי ישיבה בשיעור א בישיבת כרם ביבנה, למדנו וחזרנו על מסכת בבא קמא כולה 7-8 פעמים ב'זמן חורף'. היה אומנם בחור אחד, שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג), שלא נהג כך. הוא היה יושב ליד הסטנדר וחושב, חושב שעות, מעיין. לא ידעתי מה יש לחשוב כל כך הרבה. היו לו מהלכים בסוגיא, דברים שלא הבנו, משהו יוצא דופן, אבל זו לא הייתה דרך הרבים".
הבחור, שלימים היה הרב שג"ר, נפטר בכ"ה בסיון בדיוק לפני 15 שנים. מהמחשבות הללו נוצרו הרבה ספרים, תלמידים ותלמידי תלמידים, שיעורים, חידושים ודרכים שונות בעבודת ה'. נראה שכאילו שכנו בקרבו כמה דמויות והוא נודע יותר בדמותו הפילוסופית, דמות ההוגה הרלוונטי. לאחרונה יוצאים לאור עוד ועוד ספרי חידושיו גם בתחום הלמדני-הלכתי בהתמסרות אלמנתו מרים, מייסדת תיכון 'בית שולמית', וצדדים אלו של אחדות התורה כולה באים יותר לידי ביטוי.
כשפעם הבעתי בפני הרב ישעיהו הדרי, ראש ישיבת הכותל, תחושת החמצה בחוסר ניצול ראוי של כוחותיו הלמדניים של הרב שג"ר, הוא טען שבעשייה של הרב שג"ר בבניית ישיבה, בהעמדת תלמידים רבים, בשיעורים רבים בכל תחומי התורה, ובעיקר ביכולתו הייחודית להגיע לליבותיהם באמת – הייתה הצלחה גדולה. ואף על פי כן אני נזכר במשפט שאמר לי פעם, עת יצאנו מביתו לפני שקיעת החמה לתפילת מנחה, אחרי שיחה על בדידות: "יש אנשים שנגזר עליהם כנראה להיות בודדים כל ימיהם". הרגשתי שהיה בזה משהו מנהמת לבו. בשנים ההן שמעתי מאחי יואל ז"ל הגדרה מרבו, הרב חיים ליפשיץ (המשגיח ב'כרם ביבנה', הגרפולוג וכו'), שהגדול שבדור בהעמקה למדנית וסברא הוא הרב יוסף דב סולובייצ'יק מארה"ב. ובהזדמנות אחרת התבטא הרב ליפשיץ שהרב שג"ר היה מעמיק ביותר בהבנה ובלמדנות הלכתית "כמו הרב סולובייצ'יק".
כשנולד בני בכורי ביקשתי מהרב שג"ר להיות סנדק בברית, והוא הגיב בתמיהה: "אתה לומד בישיבת הכותל ואדם גדול וצדיק כרבנו אביגדור נבנצל (ר"מ בישיבה) לא ישמש כסנדק?", אבל הרב נבנצל הסביר שהוא מסיים שיעור ועלול לאחר לברית בחמש דקות, אולי אפילו ב10 דקות (!).. אין כאן המקום לפרט את המשא ומתן על הדקות ואת השיעור במידת האמת, אבל הזמן הקצר הכריע אצלו שלא ראוי שישמש כסנדק, "ובפרט שיש עוד חצי מיליון יהודים כמוני בירושלים שבוודאי אפשר למצוא בהם מי שיגיע בזמן ושהציבור לא יצטרך להמתין להם", כדבריו. רק אחר תשובתו החד-משמעית של ר' אביגדור יבלח"א הסכים הרב שג"ר לשמש כסנדק…
היסוד לכל יצירתו הייתה מסגרת ההלכה, לימודה והקפדה על כל דקדוקיה ופרטיה. בלילות שבת הייתי מתבונן בהילוכו בדרכו חזרה מבית הכנסת לביתו. הרהרתי: איש שכולו יצירה, איך הוא בימי השבת? הליכתו לא הייתה כמקשרת מקום למקום אלא היא הייתה 'מעשה הליכה' של שבת, שונה לגמרי מבימות החול: "הילוכך תהא בנחת".