בואו נדבר על התוכנית של צופית גרנט, זה ישן אני יודעת, אבל קרו דברים שחייבים לתת עליהם את הדעת. בתוכנית איכשהו הגענו לדבר על התבוללות. הדיון היה האם הערבים עד כדי כך שונים מאיתנו וגרועים מאיתנו, ואני אמרתי לה שהאמת, גם אני יכולה למצוא את עצמי מאוהבת בערבי, שאני ממש חושבת שזה יכול לקרות, כי איך שאני מכירה את עצמי אני בנאדם שיש לו רגש חזק ואני עלולה להיסחף עם הרגש הזה יותר מידי. אה ובנוסף לכל זה אני אוהבת הרפתקאות, יש לי אופי כזה. נחמה מייד הוסיפה: "כי בסוף הם בני אדם, אבל זה לא אומר שזו סיבה להתבולל".
המשפט הזה זעזע את מה שאנשים חשבו עליי, ומה שאנשים חשבו בכללי לגבי תופעת ההתבוללות, וקיבלתי תגובות של אנשים שלא מבינים איך זאתי שהסתובבה עם דגל ישראל בשער שכם מסוגלת להגיד משפט כזה, וזה מפתיע, אני מבינה. ואפילו מטלטל.
שאלו אותי: "באמת אין לך בעיה ללכת עם ערבי?" וברור שיש לי בעיה גדולה מאוד. מאוד – זה אסור לפי היהדות, זה כורת את ההמשכיות של עמ"י, זה מחזק את האויבים שלנו, וזה הזוי איך אפשר בכלל ללכת עם מחבלים? כמה אפשר לשנוא את עצמך ולהיות מנותקת מזה שאת יהודייה בכלל? בקיצור, כל הסיבות וכל הטיעונים שבעולם נגד, ואני לא בדוכן להב"ה בכיכר ציון אז כנראה שאני לא צריכה לפרט זאת, לא פה לפחות.
אבל, וזה אבל גדול – זה יכול לקרות. אף אחת, גם לא אשתו של הרב הראשי שעושה בכל מוצ"ש הפרשת חלה, מבטיחה לכם! אף אחת לא יכולה להגיד לעצמה בשאננות: לי זה לא יקרה. אני סיימתי חמישית והתחלתי להתנדב בלהב"ה, דיברתי על זה בגאווה במשך כמה שנים עד שזה דפק אותי בכל מקום שרציתי להתקבל אליו לשירות לאומי, אז התחלתי להבין שאולי יש בעיה עם להגיד בקול שאנחנו נגד התבוללות. בכל מקרה, הנושא הוא שבמשך כל השנים האלו שנחשפתי לתופעה מבנצי, ענת ונחמה אספתי סיפורים מפחידים ומטלטלים על נשים מכל הסוגים והמגזרים שנפלו לקשר כזה. לא רק בנות מבתים הרוסים הולכות עם ערבים, זה קרה לדתיות, לבנות אולפנה וסמינר, לאברכיות ולמתנחלות. והתעצמה לי ההבנה: זה כ"כ קל, כמעט בלתי מורגש ופתאום את שם. זה אשכרה כ"כ מסוכן! וזה יכול לקרות כי רגשות זה דבר מתפרץ, ולא תמיד יכולים להיות מודעים לעוצמה הזו. זה יכול לקרות לכולם כי זה חלק מהמלחמה, והם יודעים מה השיטות להפיל אצלם ברשת בנות. ובני אדם נופלים. נניח הורים ששכחו את הילדים ברכב וגרמו למותם – תשאלו אותם בסתם יום אם יכול להיות שישכחו את הילד ברכב, הם יענו שאין מצב ובחיים לא ואיך אפשר.
ובאמת איך?אבל זה קורה. וצריך להיזהר מזה ומזה. אין אפוטרופוס לעריות ואל תאמין בעצמך עד יום מותך – משפטים חשובים ונכונים של חכמינו שמתכתבים מצוין עם הנושא הזה. גדולים וטובים נפלו.
כדי שזה בעז"ה לא יקרה שמים גדרות: לא עובדים עם ערבים. לא מדברים איתם. נמנעים מכל קשר ומעלים מודעות. ואחרי זה, צריך להמשיך ולחזק את הקשר שלנו עם הקב"ה. ככל שנהיה מחוברים יותר לזה בפנימיות, בעבודה יומיומית כן? אין פה זבנג וגמרנו זה לא האירוע, עבודה רוחנית היא כל דקה, כך יהיה קשה יותר ליפול לטומאה כזו כשאנחנו מתחזקים את החלק אלוק ממעל שלנו.
הכוונה שלי כשאמרתי את המשפט הזה הייתה להעלות את המודעות לעניין הזה, כשכולן בטוחות שלהן זה לא יקרה כי זה רק בנות שאבא שלהן הרביץ להן עם הוויסקי ביד, אם היה חשוב לי השם הטוב שלי לשידוכים עם בן תורה תותח שמדכא כנראה שלא הייתי אומרת את המשפט הזה. (טוב בעצם כן ממש חשוב לי השם שלי) וברור שבעריכות זה לא יצא כ"כ טוב אבל הנקודה ברורה. צריכה להיות ערנות לתופעה, ואנחנו צריכים להיזהר ממנה, לשים יד על הדופק, לוודא שלא נגררנו, ולדווח לארגונים רלוונטיים כשצריך. בעולם הווירטואלי זה יכול לקרות גם בלי לצאת מהבית. לשים לב לחברות שלי, לוודא שהן איתנו. זה כ"כ מסוכן, כ"כ קורה, להמון. ולהתפלל חברים. שלא יביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון, ושירחיקני מאדם רע, ומחבר רע. וננצח.
תפריט
