מה שחשוב באמת

01
אחד מהחלומות שלי זה להיות חלק מתוכנית רדיו כלשהי (יעיד על כך שילה פריד) כחלק מפאנל או בהגשה זוגית, העיקר לדבר. היום החלום הזה נראה לי רחוק מאוד ולא מציאותי, אבל מי יודע. אם היה משהו שבעבר היה נראה לי לא מציאותי זה שטורים שלי יפורסמו בעיתון או במרשתת ויהיו אנשים שממש ירצו לקרוא אותם (אימא ואבא). זה לא השיא חברים. אם היו אומרים לי שאכתוב טור על מרב מיכאלי ועוד מרב מיכאלי כשרת התחבורה הייתי אומר לכם ש. אבל הנה, טור על מרב מיכאלי.
ביום חמישי שעבר פורסמה ב״כאן 11״ כתבה שעסקה בכביש 16 שעתיד להיפתח לתנועה בסוף החודש ולקצץ, אולי, מעט מהפקקות בכניסה לירושלים. סליחה, פקקים. בכתבה הופיעה מיכאלי שהגיעה לסייר בכביש החדש וגזרה קופון על הפרויקט עליו החלו לעבוד לפני שלוש שנים. באותו ערב התרחשה תאונת האוטובוס הקטלנית סמוך למרכז ׳רב שפע׳ שבירושלים, בה נהרגו שושנה גלושטיין בת ה-40 שהייתה בהריון בשבוע מתקדם, ושתי בנותיה, חיה שרה בת ה-7 וחנה בת השנתיים. 50 דקות לאחר התאונה, בשעה 22:00, בחרה מיכאלי לצייץ בחגיגיות אודות כביש 16. “יש לנו דרך חדשה לבירתנו ירושלים", כתבה בחשבון הטוויטר שלה בחוסר מודעות מוחלט למתרחש ק"מ ספורים ממנה. הציוץ נמחק ובשעה 23:32 אף התייחסה מיכאלי לקטל בכבישים וכתבה כי היא "מחויבת להמשיך לעשות כל מאמץ כדי להפסיק אותו". אני מצפה ממי שמסוגלת לערוך קמפיין בחירות בעזרת כביש שהעבודות עליו החלו כשהיא היתה עמוק באופוזיציה, להיות מסוגלת לקחת אחריות אמיתית על המצב בכבישים ולכל הפחות לא להתעלם ממנו.
ביום שלישי השבוע הכריזה מיכאלי, כאילו אין דברים חשובים יותר, על כך שמשרד התחבורה בראשותה החל "באכיפה נרחבת באלימות ובהדרת נשים בתחבורה הציבורית". על פי התוכנית של מיכאלי, חמישה עד עשרה פקחים סמויים מטעם המשרד בראשותה ייסעו בתחבורה הציבורית בירושלים, בית שמש ובני ברק ויאתרו מקרים של הדרת נשים באוטובוסים. כל פקח או פקחית יפקחו על 20 קווים שהוגדרו כ״מועדים להדרה". הייתי ממשיך וכותב על הפופוליזם הזה בתקופת בחירות אבל אז לא יישאר לי מקום לעניין הבא.
אקח אתכם חודש אחד אחורה, לכתבה שפורסמה באתר ynet תחת הכותרת "משרד התחבורה מציג: זה לא תמרור זו תמרורה". מאז שנות ה-60 משרד התחבורה הוא הגוף האמון על תמרורי התחבורה בישראל ובעשורים שחלפו לא נעשה בהם שינוי מהותי. אלא שבחודשים האחרונים בוחנים במשרד התחבורה את שינויי המגדר של התמרורים. בינתיים מדובר בראשיתו של תהליך ארוך, שאם יצליח יצריך בהמשכו שינוי בחקיקה. באותה כתבה צוטט גורם בכיר במשרד התחבורה שמוביל את הפרויקט, כמי שמסביר: "אנחנו בראשית מהלך שיביא לתמרורים בגיוון מגדרי גם של נשים ואפילו טרנסג׳נדרים". כמו בנושא הקודם, גם כאן חבל להאריך במילים, עדיף לדפוק את הראש בזעם בהגה בעודכם תקועים בפקק בכניסה לירושלים, ולעבור לפוליטיזציה שמוחדרת למשרד התחבורה.
ודאי יצא לכם לשמוע על ׳דרך שווה׳ – "מהפכת השירות בתחבורה הציבורית". אתר הבית של התוכנית החדשה, נראה כמו אתר הבית של מפלגת העבודה אליו נוספו סמליהם של משרד התחבורה והרשות הלאומית לתחבורה ציבורית. אם לא די בכך, המפה בה עושה שימוש האתר, מציגה את יהודה ושומרון שלנו כגדה המערבית. כאן המקום להזכיר את הכתבה מהגיליון הקודם ("השטחים שאינם כבושים) ולהגיד אחת ולתמיד, ירדן היא הגדה המערבית לנהר הירדן ומדינת ישראל שוכנת בגדה המערבית לנהר אותו חצו בני ישראל לפני למעלה מ-3,000 שנה.
המשותף לשלושת המקרים שהצגתי הוא אחד: היכולת של מיכאלי להתעסק בנושאים שמהותיים רק לתפיסת עולמה, תפיסה ששווה מספר נמוך של מנדטים בכנסת הנוכחית ועוד פחות, כך על פי הסקרים, בכנסת הבאה. במקום להתעסק בעניינים הקשורים לכלל עם ישראל מרב מיכאלי עושה קמפיין בחירות.
02
יכולתי להמשיך ולכתוב על מה שעושה השרה במשרד התחבורה. למשל, מיכאלי ביטלה את חובת המדבקה שמקבלים אחרי שהרכב עובר את מבחן הרישוי. חשוב מאוד מה אני אגיד.
בכל זאת, אני רוצה לסיים במשהו חיובי. על אף המחלוקת האם תכנית ׳דרך שווה׳ טובה או לא, סעיף אחד שלה חשוב מאוד ולדעתי גם חיובי מאוד: מאז נכנסה הרפורמה לתוקף בתחילת אוגוסט, בני 75+ נוסעים ללא תשלום. זה יפה מאוד וכך ראוי. אסור לנו לשכוח את אבא ואימא שלנו, את סבא וסבתא שלנו כמו שקורה לי לפעמים (אני צריך ורוצה להגיע אליכם יותר, סבא, סבתא וסבתא)
מיכאלי לא שכחה.