השבת המשפחתית הראשונה של ההרוג מאסון מירון

01
לפני כמה שנים התארגַנו כמה חברים וערכנו שבת בר מצווה לילד שמשפחתו הייתה במצב כלכלי קשה מאוד. הילד לא חיפש אירוע נוצץ, הוא בסך הכול רצה שבת משמעותית עם משפחתו, שבת שבה הוא עומד וקורא בתורה, זורקים עליו סוכריות ויש ארוחות מכובדות. לשבת הגיעו מעבר למשפחתו הגרעינית גם כמה דודים עם בני משפחותיהם, וחלקם היו אנשים מוכרים ומכובדים. כשראיתי אותם בליל שבת בתפילה התפלאתי מאוד ושאלתי את עצמי מדוע לא עזרו למשפחה, ומדוע בעצם הגענו למצב שאנחנו צריכים להכין את השבת הזאת מאל״ף ועד תי״ו. ניגשתי בעדינות לאחד הדודים של חתן בר המצווה, יהודי שהכרתי זה מכבר, ושאלתי אותו בזהירות למה אינם מסייעים קצת.
הוא ענה לי שהאח מתנהל 'על הפנים' וכל הזמן עושה טעויות בהתנהלות שלו, ולכן לא מגיע לו שיעזרו לו. עזבתי אותו וחשבתי לעצמי איפה זה תופס אותי ולמה זה כל כך מכעיס אותי, ונזכרתי בחבר קרוב שהתקשר אליי שאעזור לו לפני פסח. האמת היא שדי התעלמתי ממנו כי גם שאר החברים הקרובים מזלזלים בו ולא מתייחסים אליו ברצינות למרות מצוקותיו, וזאת כי גם הוא איננו מתנהל נכון כלכלית.
חשבתי לעצמי שבמקרים קיצוניים מאוד מאוד התייחסות כזאת מוצדקת, אבל לא במקרה הזה. בר מצווה זה משהו אחר. כאן אתה פוגע בילד תמים שלא אשם בכלום והורס לו את אחד האירועים היותר משמעותיים בחיים. תוך כדי קריאת התורה, כשקראו את הפסוק משמות (י כב-כג) על מכת החושך: ״… וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם״ התרגשתי והתחלתי לבכות. נזכרתי בפירושו של בעל חידוש הרי״ם מגור האומר שהחושך הכי קשה בחיים הוא שלא רואים איש את אחיו.
כן, היצר הרע הוא גאון. הוא תמיד מנסה בכל מיני דרכים מתוחכמות לגרום לנו לא לעשות טוב, אבל הפעם לא נכנעתי לו ובמוצאי שבת התקשרתי לחברי וקבעתי איתו שניפגש ואעזור לו בשמחה.
02
אוסיף סיפור מרגש במיוחד על שבת אחרת, שבת בת מצווה של אנשים שרואים ממש את האחים שלהם…
וכך סיפרה תושבת בית חלקיה לחבר שלי: ״יש לי בית גדול בבית חלקיה ואני משכירה אותו למשפחות מהמושב. בתחילת השבוע שבו חל ל״ג בעומר התקשר אליי מישהו וביקש להשכיר את הבית. אמרתי לו שלכל המשפחה שלו המונה 15 נפשות המחיר הוא 2,000 ₪. המחיר היה גבוה מידי בשבילו אבל לא ירדתי, ובגלל שהיה נחמד ומכבד ודיבר כל כך יפה, במקום לומר ״לא מתאים״ התחלתי לעזור לו לחפש מקום זול יותר ביישוב. השגתי לו מספרי טלפון של בעלי יחידות ממושב יסודות השכן, ובסך הכול דיברתי איתו משהו כמו חמש עד שבע פעמים. כל פעם הוא חזר אליי ואמר ״תודה רבה״ כל כך יפה ובעדינות אבל עדיין חשב שהבית שלי הכי מתאים לאירוע שלו והעדיף אותו על פני כל שאר ההצעות. הוא אפילו שאל אותי האם יוכל לשלם בתשלומים וכדומה… האמת, זאת הפעם הראשונה שאני עוזרת למישהו שמתקשר כדי לשכור את הבית שלי לחפש צימר אחר וממש משקיעה בזה מאמצים.
אמרנו שנדבר ביום ראשון ונסגור, אבל ביום ראשון בבוקר התקשרה אליי מישהי שלא הכרתי. היא שאלה אותי אם בעלה סגר איתי לשבת הקרובה, ואמרתי לה שלא סגרנו סופית אבל קבענו לסגור את כל הפינות היום. שאלתי אם הם רוצים לסגור סופית והיא ענתה: ״לא. בעלי נפטר לפני יומיים באסון מירון…״. הייתי בהלם מוחלט. האישה התקשרה לבדוק אם בעלה סגר איתי כדי שחלילה לא אנזק מכך שהם לא באים ושלא אפסיד שוכרים. הייתי בשוק. איזו אישה ענקית. בכיתי יחד איתה בטלפון והשיחה ביננו נמשכה כמעט שעה. סיפרתי לה כמה שבעלה היה מיוחד ואיך דיבר איתי בכבוד ובעדינות. הוספתי שממש רציתי לעזור לו למרות שאני בדרך כלל סוגרת שיחות כאלה, וזאת כי הרגשתי שהשבת הזאת כל כך חשובה לו.
בשיחה התברר לי שהם היו אמורים לעשות שבת משפחתית, דבר שמעולם לא עשו בגלל מצבם הכלכלי הקשה, אבל מכיוון שלבת הקטנה שלהם הייתה בת מצווה לפני שנה והקורונה לא אפשרה להם לחגוג לה, החליטו לחגוג את המאורע השבת.
״עליי״ אמרתי ללא היסוס. ״בעזרת השם נקיים את מה שבעלך תכנן בעוד כמה שבועות כשאתם תתאוששו מעט. אני נותנת לכם את הבית בחינם, כולל הכול לכבוד בת המצווה״. כשהיא שמעה את זה היא בכתה מהתרגשות, והאמת שהיא אישה ענקית. היא לימדה אותי מה זה להיות יהודי שחושב על האחר למרות הצער הענק ולמרות הכאב הבלתי נתפס שהוא שרוי בו״.
יהיו הדברים האלה לעילוי נשמתו של האיש היקר אלעזר בן אברהם.