'עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל', כתב רש״י [מהספרי]: 'אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן כשאומר על ימין ימין ועל שמאל שמאל'. למדנו צייתנות מוחלטת לרב.
לא סוד הוא שעבודת הרבנות לעולם לא הייתה קלה… כבר מהרב הראשון, משה רבנו מתגלים קשיים וחילוקי דעות בין הרב לקהילתו, יתכן שיש בריבוי דעות גם צד חיובי לכשעצמו אך כאשר מדובר בהנהגה, כאשר מדובר ברבנות, הדעות הם דבר אחד והמעשים הם דבר שני. מותר לחשוב אחרת מהרב, מותר לדון עם הרב, אך כאשר מדובר בהלכות ציבור, בהנהגת המדינה ואפילו בענייני הקהילה כאן יש 'סופיות הדיון', כאן צריך להשמע לרב. אומנם בעניינים פרטייים בתוך ביתו של אדם ינהג האדם לפי מה שנראה לו, אך בענייני הכלל יש להישמע לרב, לרבנות הראשית, המרא דאתרא.
מסופר על הגאון רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ״ל שהיה רב בקושטא, שבשבת הראשונה לכהונתו נשא דרשה נוקבת כיצד צריך להיות דיוקנו של רב בישראל: נאמר בפסוק: 'יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם… ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה', והקשה מה פשר הלשון: 'על העדה'? ומה ההדגשה 'לפניהם'? ומדוע כתוב 'כצאן אשר אין להם רועה' במקום לומר 'כצאן בלי רועה'? ותירץ שהפסוק רומז כיצד צריך להיות רב בישראל. יש המצפים מהרב שרק יפסוק בשאלות הלכתיות של איסור והיתר אך לא יתערב בהנהגת העדה, ויש שהרחיקו לכת ומתירין לעצמם אף לכפות דעתם על הרב. לפיכך מונה משה רבנו את הכללים שיש על הרב והרועה לנקוט: שיהיה מנהיג ולא מונהג – איש על העדה ולא תחת העדה. שיצא ויבוא לפניהם דוקא, ולא שייגרר אחריהם, אלא הוא ההולך בראש בדרך הנראית בעיניו כנכונה, ואחריו ילכו כולם. שתהא ממשלתו ידועה לכל ולא תהא עדת ה' 'כצאן אשר אין להם רועה…'