הימים המופלאים שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים, ימי תשובה בתחילתה של שנה, ניחנים באווירה מיוחדת של סלחנות ושל השתדלות להיות טוב ונחמד לכול. את הוויכוחים ואת המריבות אנו משתדלים לדחות ל'אחרי החגים', מנסים לבקש סליחה מחבר או חברה שאולי פגענו בהם (הכוונה שפגענו אך תמיד נעטוף עצמנו באגו הבלתי נשלט ונוסיף את המילה: אולי…).
כבר כמעט ארבעים יום שהפיוט בסליחות 'בן אדם מה לך נרדם קום קרא בתחנונים… עמוד כגבר והתגבר על חטאים…' מהדהד באוזניי במשך כל שעות היום, מה כל כך קשה להתגבר על חטאים? לבקש סליחה? להתפייס עם החבר? זה לא קשה… זה קשה מאוד… זו קריעת ים סוף לבקש סליחה, לשנות הרגלים. המשמעות של בקשת סליחה היא שאני 'המושלם' צריך להודות בטעותי. 'אני טעיתי' – צמד מילים בלתי נתפס, כיצד ייתכן שטעיתי… מילא לבקש סליחה מריבונו של עולם באופן שאף אחד לא יודע על מה ביקשתי סליחה עוד אני מוכן, אך לבקש סליחה מהחבר שלי זה דורש המון ענווה והתבטלות כלפי חברי בן גילי או אפילו קטן ממני, ממנו אבקש סליחה? זה כבר מוגזם…
לא לחינם חכמים גילו לנו שיום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם למקום (אלוקים), אך אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו. כי באמת לעמוד לפני ריבונו של עולם ולבקש סליחה זו אומנם משימה לא קלה, אך לעמוד לפני חברי ולבקש סליחה זו משימה מורכבת וקשה הדורשת המון התבטלות והמון ענווה.
דווקא אווירת הימים הנוראים, חגי תשרי, היא זו שפותחת פתח בליבנו לפתיחת דף חדש, למחילה ולסליחה. ראש השנה וימי הסליחות כבר מאחורינו ואנו וממש עומדים רגע לפני יום הכיפורים, לפני תפילת הנעילה. בזמנים אלו אנו מקבלים כוח פנימי המסוגל להוציא מפינו את המילים: 'סליחה טעיתי'. כמה קשה אך מאידך כמה פשוט… עמוד כגבר\ת ובקש/י סליחה, מחברים, מהעובדים, מבעל הבית, מההורים, מהילדים ומבן הזוג, זה הזמן! כתיבה וחתימה טובה.
תפריט
