גם עגלה ריקה עם גלגל תקול כמוני יודע שביהדות יש לאתרוג בסוכות חשיבות מיוחדת. קשה לפספס בשולחנות מכירת ארבעת המינים את היחס המיוחד שמקבל הפרי הזה, כאשר במשך החג הוא נשמר בקפדנות, ברוב הזמן בקופסה יפה ומהודרת - כדי שלא ייפגם לו הפיטם וכדי להדר את המצווה הכרוכה בו.
את ההוד וההדר של הפרי שראוי ליחס הכי מועדף ביהדות הצלחנו במו ידינו, האנשים שעוסקים בפוליטיקה ובפרשנות שלה, להכתים ולהוזיל.
היום השימוש בהטיות השונות "הוא מאותרג" "התקשורת מאתרגת" וכו' כבר פשה בכל השיח הציבורי ומסמל יחס מושחת ומקומם שנהנה ממנו איש ציבור.
אני זוכר מתי שמעתי לראשונה את השימוש באתרוג, זה היה ערב ההתנתקות, כשאמנון אברמוביץ' הגן על מי שהגשים את חלומותיו הרטובים שלו ושל השמאל הישראלי, ראש הממשלה דאז אריאל שרון - "אני חושב שצריך לשמור על שרון כמו אל אתרוג" ואז הוסיף כדי שכולנו נבין שעל מי שרוצה לפנות יהודים מבתיהם צריך לשמור "גם אם בקופסא אטומה, גם עם ספוגית וגם עם צמר גפן". כדי להפוך את קדושת הפרי התמים לכזה שמשתמשים בו גם כשפוליטיקאי מסוים חשוד בפלילים, הוסיף אברמוביץ' מהמקפצה את האיתרוג הנחוץ מהתקשורת וממערכת המשפט: "לשמור גם עם טלוויזיה, וגם מפני דגלים משפטיים".
לא נכנס כרגע לזה שרק בשמאל הישראלי ששולט בכל מוקדי כח: משפט, אקדמיה, תרבות ותקשורת - הצהרה פומבית שכזו יכולה להתקבל באהדה: אם אריאל שרון מסובך בפלילים אבל עומד לבצע מהלך שמשרת את המחנה, אז יש לטאטא לו את החשדות מתחת לשטיח ולשמור לו על הפיטם.
מה שמדהים באמת בימים אלו, זה ריבוי האתרוגים המאותרגים שמסתובבים בינינו - והקלות הבלתי נסבלת של קבלת הקופסא המהודרת וצמר הגפן הנעים למגע. אם פעם היה אתרוג אחד בסדום, היום יש כמה. אם פעם אותו אתרוג היה צריך לבצע מהלך היסטורי של פינוי יישובים וקביעת גבולות בטחוניים חדשים למדינה, היום מספיק שתנסה למנוע ממועמד אחד ראשות ממשלה.
אבל כמות האתרוגים או האתרוגים המוחזקים בפיטם על ידי מערכת המשפט היא באמת מדהימה: שר האוצר אביגדור ליברמן, ימני הוא האתרוג שאיתגר את כל המחנה מימין, והפך למוגן ברגע שחצה את הקווים ל"גוש השינוי". גם העדות הכי דרמטית שניתנה כנגד פוליטיקאי רומזת על הזמנת רצח ניצב במשטרה, לכאורה, ולא טופלה במשך חודשיים ומי יודע אם מטופלת כרגע. לשר הביטחון בני גנץ יש סיפור לא סגור עם פרשת "המימד החמישי" בו עמד בראש חברה שקיבלה, לכאורה, עסקה במיליונים ממשטרת ישראל, בלי מכרז ובלי הצדקה.
אפשר רק להיזכר בסיכול הממוקד שעבר גל הירש ערב מינויו לתפקיד מפכ"ל המשטרה כדי לדמיין איך בדיקה שכזו יכולה להתפתח לחקירה ואולי מעבר לכך. אבל היא נשארת ברמת בדיקה כי תמיד יש מקום בקופסת האתרוגים כל עוד הפרי ממלא את תפקידו במשחק הפוליטי. מי שעוקב אחרי קמפיין "למה גדעון סער התפטר ב-2014" יכול להאמין לטענות או שלא, מה שבטוח הוא שאף אחד במערכות אכיפת החוק ואכיפת הסיקור לא באמת עוסקות בכך. ומיותר לציין את האתרוג הכי גדול ומרשים שהיה כאן מזה שנים: ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, מי שממש כמו אריאל שרון, הגשים את הפנטזיה האולטימטיבית של מחנה שלם להוציא את נתניהו מבלפור. אילולא העיתונאית איילה חסון היה ממשיך ליהנות מאי הצורך להיכנס במקום אותו נתניהו למעון ראש הממשלה, ולגור בירושלים כמתבקש. במקום זה תקשורת שלמה ריפדה אותו בצמר גפן ואיפשרה לו ליהנות מנכס נדל"ני שהושקעו בו 50 מיליון שקלים בניגוד לחוק. גם בנט יכול השנה ללכת עם אתרוג לבית הכנסת ולהרגיש שהוא מבין אותו לגמרי.