שאלה:
אנחנו נמצאים בימים האחרונים לפני החג, אשתי כבר רוצה להכשיר את המטבח באמצע השבוע, ועמל הניקיון והסדר במטבח נמצא בשיאו. במסגרת ניקוי הארונות ביקשה ממני אשתי לזרוק את כל הדברים הפתוחים, ואני שאלתי למה? לא חבל? ענתה אשתי מיד, יש לך רב שמתיר להחזיק בבית אבקות מרק, שמרים, קטניות וכד'? הגענו להסכמה זוגית שמתקשרים למוקד ההלכה של כושרות וכל תשובה מקובלת על שנינו.
תשובה:
- תערובת חמץ שיש בה כזית דגן בכדי אכילת פרס (ויש מחמירים אפילו אם יש כזית דגן בכל התערובת) – אדם פרטי ראוי שיזרוק ולא יסמוך על המכירה.
- תערובת חמץ שאין בהם כזית בכדי אכילת פרס – ניתן לכתחילה לסמוך על המכירה.
- מוצרים שאין בהם תערובת חמץ – אין צורך למכור במכירת חמץ, אך כיוון שאין עליהם כשרות מיוחדת לפסח, יש להצניעם ולא לאוכלם בפסח.
לכן, אשכנזים, את כל סוגי הקטניות – אורז, שעועית, חומוס וכד' – אין צורך לזרוק או למכור, אלא פשוט להצניע במקום שלא נגיע אליו בפסח. אבקות מרק, אבקות אפיה, ג'לי, חומצת לימון, מיץ לימון, פודינג, קטשופ ונס קפה בטעמים – להכניס למקום מסודר ולמכור במכירת חמץ. לעומת זאת, קורנפלקס, גבעי גלידה, שקדי מרק ובורגול – יש לסיים עד ערב החג ולזכות כך בביעור חמץ. הרב מרדכי הפנה אותי לרשימה מלאה באתר של כושרות, שהסבה לנו הרבה שלום בית וחסכון של כמה עשרות שקלים.
מאוחר יותר התגלגלה לידי חוברת של בד"ץ העדה החרדית שעוסקת בכל נושא הכשרות לפסח, ובין השאר גם במכירת חמץ. "מותר למכור גם חמץ בעין", נאמר בחוברת, "ואולם יש נוהגים להחמיר שלא למכור לנכרי חמץ גמור בעין, ומוכרים רק החמץ הדבוק על כלי החמץ שקשה לנקותם או שאר חמץ נוקשה או תערובות חמץ וכדומה"
