תרומות ומעשרות

שאלה:

איך מפרישים תרומות ומעשרות?

תשובה:

נצטווינו מהתורה להפריש תרומות ומעשרות לכהנים וללוויים. מהתורה חובה להפריש מדגן, תירוש ויצהר בלבד, ורבנן חייבונו להפריש מכל גידולי הקרקע למאכל אדם.
בסך הכול מפרישים שתי תרומות לכהנים ושני מעשרות, ואפשר לאכול את הפרות.
*תרומה גדולה – מכיוון שתרומה נאכלת רק לכהנים ורק כשהם טהורים, ובזמן הזה כולנו, כולל הכהנים, טמאי מת, אסורה התרומה באכילה אף לכהנים. לכן התרומה הגדולה לא תינתן לכהן אלא נפריש כמות מזערית (משה) שלא תאכל אלא תימסר לבהמת כהן, תיקבר או תונח באשפה בתוך שקית.
*מעשר ראשון – נצטווינו להפריש 10% ולתת אותם ללוי, אך מכיוון שכיום אין הוכחה וייחוס ברור מי הוא לוי אמתי, ומכיוון שחלקו של הלוי חולין הוא ומותר לישראל לאכלו אף בטומאה, על כן אנו רשאים להותיר את המעשר לעצמנו.

• תרומת מעשר – הלוי נצטווה להפריש בעצמו תרומה לכהן מתוך המעשר שקיבל מהישראלי. תרומה זו מותרת לכהנים טהורים בלבד, ומכיוון שכאמור אף הכהנים טמאים הם, תימסר לבהמת כהן או תיקבר. אף ישראל רשאי להפרישה ישירות לכהן, ולכן אנו נפריש גם אותה.
  *מעשר שני – 10% מהתוצרת שנותרה לאחר הפרשת מעשר ראשון, על החקלאי לאכלם בירושלים בטהרה. כיום, שטמאים אנו, 10% אלו יוחלפו (יחוללו) במטבע השווה פרוטה. הקדושה מועברת מהפרות למטבע, הפרות יותרו לאכילה והמטבע יושמד או ייזרק לים הגדול (בזמן הביעור). פרוטה היא כשש אגורות, ואם ייחדנו 1 ₪ ולאחר כ-15 הפרשות וחילולים המטבע 'יתמלא', יש צורך לייחד מטבע חדש או להיות מנויים על קרן המעשרות, הפועלים למלאי מטבעות ולהשמדתם.
  *מעשר עני – בשנה השלישית והשישית משנת השמיטה, המעשר השני שלעיל לא יאכל בירושלים אלא יימסר לעני. בימינו אוכלים את מעשר העני ומפרישים בעבורו צדקה כספית (אפשר לתת שטר אחד בתחילת שנה על כל מעשר העני שנעשה השנה).