אחריות

פרשת תולדות פותחת בפסוק מעניין: ״אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק״ (בראשית כה׳ פס׳ י״ט) – הרי אם יצחק הוא בן אברהם, אז ברור שאברהם הוליד את יצחק. מדוע אם כן התורה חוזרת ומדגישה את העובדה ״אברהם הוליד את יצחק״?
רש״י שהיה ער לבעייתיות מייד מפרש בשם הבבלי: ״עַל יְדֵי שֶׁכָּתַב הַכָּתוּב ״יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם״, הוּזְקַק לוֹמַר ״אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק״. לְפִי שֶׁהָיוּ לֵיצָנֵי הַדּוֹר אוֹמְרִים: מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, שֶׁהֲרֵי כַמָּה שָׁנִים שָׁהֲתָה עִם אַבְרָהָם וְלֹא נִתְעַבְּרָה הֵימֶנּוּ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? צָר קְלַסְתֵּר פָּנָיו שֶׁל יִצְחָק דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, וְהֵעִידוּ הַכֹּל ״אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב כַּאן ״יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם״, שֶׁהֲרֵי עֵדוּת יֵשׁ שֶׁ״אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק״ (בבא מציעא פ״ז ע״א).
ברצוני לתת פירוש אחר: ברור שיצחק הוא בן אברהם, אם אברהם הוליד את יצחק, אלא שהתורה באה להדגיש בפנינו לא רק עובדה ביולוגית, אלא גם תובנה הורית: יצחק הוא בן אברהם ואברהם הוא האבא של יצחק. אברהם אחראי על חינוכו של בנו יצחק, אברהם נושא באחריות למצבו של יצחק, להתנהגות של יצחק ואפילו לייעודו של יצחק.
אני רוצה לטעון שההורים אחראיים לקורות את ילדיהם לטוב ולרע. לעיתים אנו שומעים הורים נרגשים ה׳משוויצים׳ בהצלחות ילדיהם, ואילו כשיש אי הצלחות, שלא לומר כישלונות, האצבע המאשימה עוברת לבית הספר/ לחברים/ לשכונה וכדומה.
מחקרים שונים מסבירים כי לפחות 70% מההשפעה על הילדים מגיעה מהבית ( ד״ר גיל גרטל מחבר הספר: ׳בית או ספר – חינוך ממלכתי כנגד חינוך הורים׳). הילד שנולד גדל ומתבגר בבית בחברת ההורים והאחים שלו, סופג את ההשפעה הגדולה והמשמעותית ביותר על המשך חייו מהשנים הללו. בבית הוא רואה וקולט ערכים, עקרונות חיים, סדרי עדיפויות, שפה, תרבות, מנהגים, דעות, מודלים לחיקוי, סמכות הורית, שיתוף והשתתפות ועוד הרבה.
אברהם הוליד את יצחק – אברהם אחראי לגידולו ולהתפתחותו של יצחק עד סוף ימיו.
יצחק ספג בבית את אשר ילווה אותו, ינחה אותו, יעזור לו בחייו האישיים והבוגרים. חובה עלינו ההורים להבין את גודל האחריות הרובצת לפתחנו בבואנו לחנך את ילדינו – אנו האחראים לטוב ולמוטב, ההצלחות הן (גם) בזכותנו והכישלונות הם (גם) באחריותנו.
כדאי שסוג ההורים יפעל מתוך מחשבה מעמיקה ואחידה בחינוך ילדיו. לא רק חינוך ילדים מקבלים בבית, אלא גם שיקוף של חיי זוגיות. הילדים רואים, חווים וקולטים לא רק את החינוך שההורים נטעו בהם, אלא גם את חיי הזוגיות שאותה ראו בבית בין שני ההורים. אם כן, מלבד האחריות לחינוכם של הילדים, יש להורים גם אחריות לא מועטה לטיב הזוגיות שאותה יבנו בעז״ה ילדיו בעתיד. הילדים רואים את הזוגיות – היחסים – הקשר הקיים בין ההורים, ואותה בצורה מודעת ובלתי מודעת מעבירים ומתווכים לקשרים שהם עצמם יוצרים.
הורות = אחריות.