זמן קריאת שמע
התשובה הפשוטה ביותר היא שבגלל זמני התפילה דתיים ישנים פחות, אבל זה יותר מזה. ילדים גדלים בזמן שינה עמוקה, והשינה הכי מתוקה היא כידוע בשעות הבוקר (המומחים האמיתיים יודעים ששנ”ב אוכל שנ”צ לארוחת ערב). ובאסה, כי זה בדיוק הזמן בו הורים דתיים מעירים באכזריות את גוזליהם לתפילת שחרית. בכלליות, דתיים נאלצים לישון תחת לחץ, כל שינה היא זמנית וארעית. הדתי הממוצע לא יודע יקיצה טבעית מהי. אפילו מנחה של שבת נקטעת כי “צריך לאכול סעודה שלישית”.
עול מצוות
בגיל 13, בשיא ההתפתחות, מנחיתים עלינו חתיכת אחריות כבדה: קיום מצוות. מאות חיובים, אלפי איסורים, הגבלות והרחקות. חילוני לא יבין את הלחץ והחישובים ההלכתיים של פעולה פשוטה כמו ללכת לשירותים בשבת. פתאום, בבת אחת, בית הסוכריות הופך לבית כנסת. השיעור של הרב מפסיק להיות זמן משחק עם חברים בחוץ והופך להיות – ובכן, שיעור. התמימות הילדית נעלמת עם משקל עול המצוות על כתפינו. וכמו מרימי המשקולות, כך גם אנחנו הדתיים נשארים מכווצים יותר.
פחות אור שמש
בטח יצא לכם להסתובב בשעות הצהריים המוקדמות ולהיתקל בתלמידי תיכון. אז לא, הם לא הבריזו, מסתבר שתיכוניסטים חילונים פשוט מסיימים את הלימודים בשעות מקוממות. כשתלמידי הישיבות התיכוניות סוגרים את הגמרא ומתחילים את יום הלימודים עם אנגלית וביולוגיה – חבריהם החילונים כבר בדרך הביתה. ניחוש שלנו? השהייה הנצחית תחת אור הפלורסנט ומיעוט שעות ספיגת אור שמש מובילים למחסור בויטמינים שחיוניים להמשך הגדילה.
כיתות נפרדות
בלי להיכנס לוויכוח סביב שאלת ההפרדה ומאיזה גיל ראוי להפריד בין בנים ובנות (לקראת שבת ארגון נעשה ספיישל הפרדה ונראיין פנס אולטרא סגול), המציאות היא שבשנים הקריטיות להתפתחות הילד, בגילאי 12-13, אנחנו לא רואים איך הבנות בגילנו גדלות לגבהים שהיו שמורים עד כה למבוגרים בלבד. ובזמן שהחילונים רואים את הסטנדרט החדש שבנות כיתתם הציבו ומגיבים לזה אבולוציונית בתנופת גובה משלהם, אנחנו הדתיים מתבוססים שם למטה בלי שום שאיפות. החולה המסוכן ביותר הוא החולה שאפילו לא יודע שהוא חולה.
שמירת העיניים
ידוע הרי שדתיים הולכים ברחוב בגב כפוף ובראש מושפל כדי לא להיכשל במראות אסורים. גם הבנות, כן כן. כולנו קדושות וטהורות. הכיפוף הזה משפיע על הגוף, מסתבר, ולכן כולנו נמוכים. מש”ל.
תפריט
