מה הם ה'כרובים' שהיו מונחים בבית המקדש בתוך קודש הקדשים, על הארון שבו היו מונחים לוחות הברית? ישנן דעות שונות בעניין האם הכרובים היו שתי דמויות של תינוקות או של תלמידי חכמים, או דמויות אחרות. בכל אופן מיקומם מעל הארון בתוך קודש הקדשים מגלה על חשיבותם המיוחדת. מה היא?
צורת הנחתם של הכרובים היתה: ״וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו״. הסבירו הפרשנים שיש כאן אמירה שבאה לבטא את היחס בין אדם לחברו בעולמנו, וכן הדגשה והדרכה מה היחס הנדרש מצד ההנהגה כלפי העם.
פירוש נוסף שהכרובים הפונים זה לזה מייצגים את היחס הרצוי בין קבוצות שונות של העם, כמו שכתב הרש״ר הירש (שמות כה, כ): ״לפיכך מומחש גם כאן ציבור ישראל, לא על ידי כרוב אחד, אלא על ידי שני כרובים, על ידי זוג כרובים… ידמו בני ישראל לזוגות של כרובים: 'פניהם איש אל אחיו', בשלום, בכבוד ובתשומת הלב, חייהם איש למען אחיו, וכולם ערבים זה לזה ובוטחים זה בזה; – בשבת אחים גם יחד יפעלו למען שמירת כלל הציבור…״.
מבט 'איש אל אחיו', במובן העמוק של לקיחת אחריות על הנעשה סביבבך, קל מאוד להפנות פנים לחברה שבה אתה חי, לחברים ולחברות באשר הם. אך להסתכלות 'איש אל אחיו', נדרשת אחריות, נדרש ממני לברר מה שליחותי ומשימתי בעולם.
אך יש הסבר נוסף, הכרובים הם כעין מראה ותשקיף למצבנו הרוחני המתבטא במבט הכרובים. פירוש זה מתבסס על סתירה לכאורה לגבי כיוון מבט הכרובים. הכרובים במשכן שבמדבר היו: ״וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו״ (שמות כ״ה, כ), ואילו הכרובים שהיו בבית המקדש שבנה שלמה היו: ״וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת״ (דברי הימים ב ג, י״ג). ההסבר הוא: בזמן שישראל עושין רצונו של מקום עומדים הכרובים 'איש אל אחיו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום 'פניהם לבית'. כאשר מסוגלים 'לראות' את השני על כל מורכבותו, זה נקרא עושים רצונו של מקום, אך אם 'מזייפים' אז המבט פונה לבית.
ייתכן שהפירושים השונים שורשם זהה. התורה מלמדת אותנו קודם כול מבט החוצה, לשני, צא מאזור הנוחות שלך, ראה את מצוקות השני, למד את היכולת להסתכל 'איש אל אחיו', את הכישרון לראות את הצלם האלוקי שבכל אחד ואחד. ואז נהיה ראויים להיות בקודש הקדשים ואפילו על ארון הברית…
תפריט
