01
תפילת ׳שבת הגדול׳ בכותל זה כמו לעשות רי-סטארט לגוף ולנפש.
כשיצאתי מביתי דלקו עדיין פנסי הרחוב. הצינה לא הרתיעה את היהודים המסורים ששמו את פעמיהם לבדוק אם התחילו כבר לבנות את בניין ׳בית הבחירה׳ השלישי והניצחי.
התפילות המרגשות, שבשיאן ההפטרה במלאכי, שמסתיימת ב׳הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא׳…, הסתיימו ללא עיכוב, כי המתפללים מיהרו, כל אחד לקהילתו, לדרשת שבת הגדול.
רבים מהמתפללים הקבועים נעדרו, כנראה נסעו להתארח בשבת הגדולה הזו, שכול כולה הכנה ליום הגדול הממשמש ובא.
צוות הקרן למורשת הכותל התחיל להכין מבעוד יום את הרחבה לקליטת מאות אלפי עולי הרגל בפסח.
בסוף התפילה סיפרו לנו תושבי הרובע על הדי היריות שנשמעו בערב שבת מהר הבית. מחבל ניסה לחטוף אקדח משוטר מג״ב וירה בו שתי יריות שלמרבה הנס החטיאו את מטרתן. תוך כדי מאבק עם המחבל, חילץ השוטר את אקדחו ואף הצליח לחסל את התוקף.
מידי שנה מעודדת אווירת הרמדאן את המחבלים להרוג ולשפוך עוד דם יהודי. ממעקב אחרי הפשיעה בערים המעורבות, עולה שברמדאן מתרבים גם מקרי תקיפה ורצח בתוך החברה הערבית. כל זה מעיד כאלף עדים על טיבם של חגי האסלאם ועל אופי החוגגים אותם.
בדרכנו חזרה זכינו להתחמם מעט בקרני השמש האביבית שהפציעו מבין לענני הכבוד, כאילו מבשרים לנו על האביב שבפתח.
אריה הולץ, המהנדס המוכשר מבית הכרם, סיפר לנו תוך כדי צעידה, כיצד גמע בריצה 10 ק״מ, במרתון הירושלמי, לפני שבועיים, כשהוא דוחף את כיסא הגלגלים המיוחד שבנה במו ידיו עבור ביתו לאה. השניים משכו תשומת לב לא מועטה עת עשו דרכם בקלילות ומהירות בין אלפי הרצים, ללא הפסקה, סביב העיר העתיקה. בעליות הקשות, צדיקים רבים מבין הרצים לקחו יוזמה ברוכה ודחפו את אריה בגבו כדי להקל עליו במעמסה. לאה סיימה את המסלול ב59 דק׳ ואריה סיים את המסלול ב59 דק׳ ושנייה אחת… שיפור ניכר לעומת שנים קודמות. אלופים!
סיפורי הצדיקים רוממו את רוחנו.
אווירת שבת הגדול וחג החירות המתקרב גרמה לנו גם לספר בנפלאות גאולתם של ישראל גם בדור האחרון.
ד״ר פרי נוסן סיפר על ליל הסדר המצמרר, בבית הוריו של ר׳ דוד הולנדר, אביה של רעייתו, אוולין. חיילי הצבא ההונגרי פרצו לבתים לחפש גברים ונערים יהודים כדי לשלוח אותם לחזית ולהיכנס ראשונים ולהוות ׳בשר תותחים׳, באיתור שדות מוקשים. הגברים שהתחבאו במחסן רצו לנהל באותו ערב ׳ליל סדר׳. אולם אזנם הייתה קרויה לשמוע את קולות החיילים, שבזזו בתים ואיימו באלימות גסה על הנשים היהודיות, שנותרו בגפן לשמור על הבית.
המציאות ההזויה הזו, של קריאת ההגדה תוך הטיית אוזן בחרדה לנעשה בבית, מעבר למחיצה הדקה, נותרה חקוקה בליבו של הולנדר, צפה ועלתה בכל ליל סדר, עד יומו האחרון בשכונת בית הכרם בירושלים.
02
במשך השנים שבהן זכיתי לגור בביתו, שינן לי מו״ר, הרב צבי יהודה: ׳לסינים צריך לדבר בסינית׳.
אני הבנתי מכך, בשטחיות מסוימת, שהרב מכוון אותנו לדבר לכל אחד בסגנון שהוא מבין.
השבוע נחשפתי לסרטון מבהיל, שבו מצולמת נערה דתיה שפונה בתמימות, לשתי מפגינות מבוגרות ואומרת להן בלשון רכה ומפייסת: ׳אבל כולנו אחים…׳, שתי המבוגרות הזחוחות עונות לה בבוז וללא היסוס – ׳אל תקללי אותנו. אנחנו לא אחיות שלך…׳. השתיים נראו מפנות עורף לנערה… ומסתלקות להן.
סוף סוף, לאחר 40 שנה התחלתי להפנים את אמרתו החכמה של הרב צבי יהודה.
אנחנו, בתוך עמנו הנפלא, מדברים בשפות שונות. הבורות והבערות שמבעבעות מתחת לפני השטח יוצרות פערי תרבות שקשה מאד לגשר עליהם, אם לא מדברים לעומק באותה שפה.
השפה שלנו, גם אם נשמעת, איננה מובנת.
ראיתי עבודת גמר במקצוע תנ״ך, שאינו חובה לבגרות, של תלמידה יקרה בבית ספר חילוני בתל אביב. החוברת, כרוכה בעמל רב בעבודת יד. על הכריכה מתנוססת כותרת שמבשרת על התוכן באותיות גדולות ומעטרות – ״אליהו ענבים״…
כנראה שגם שפתה של המורה לתנ״ך אינה מובנת…
המאבק העיקש עד חורמה של השמאל נגד ביבי, נגד מפלגות הימין ו׳הדתיים׳, נובע מהבדלי השקפה שמבוססת לא רק על שפת דיבור שונה אלא גם על שפת ערכים שזרה לנו מאד.
מכיוון שאנו מצווים להתקרב ולקרב יהודים, כדברי הרמב״ם בהקדמתו לספר המצוות – ״…שנדרוש ונקרא האנשים כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו…״, ובספרי : ״ואהבת את ה׳ – אהבהו על הבריות כאברהם אביך…״. הרב צבי יהודה חינך אותי שהציווי לקרב יהודים הוא דווקא בדרכו של אהרון הכהן – ״אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ו(מתוך כך) מקרבן לתורה״. האחריות לצמצום הפערים רובצת, לצערי, כמעט כולה, לפתחנו.
אני חייב להכות על חטא – כמו רבים אחרים בחברה הדתית, טעיתי ולא קראתי נכון את המפה החברתית הכללית בעם ישראל. חשבתי לתומי שיש לכידות חברתית, שעומדת מעל כל מחלוקת ומעל כל חילוקי דעות.
הקריאה המסוכנת של קצינים וחיילים מהשמאל לסרבנות בצה״ל, היוזמה ההרסנית והלא חוקית לשתק את המדינה בשביתות במערכות חיוניות ומצילות חיים, האיום לשפוך את התינוק עם המים, גילו לי את גודל הפער של היחס למדינה, לחברה ולעם.
למדנו מרבותינו שעם ישראל הוא עם אחד ומאוחד, ללא תנאי, בטוב וברע. סברנו שהאקסיומה אומרת שכל אחד שרואה עצמו בן לעם היקר והאהוב לעולם לא יפגע באחיו ולא יגרום למלחמת אחים. השמאל, מתברר, לא סבור כך.
זאת ועוד – כל האמירות הפסולות, שנשמעות עכשיו מהצד הימני של המפה כגון: ״המפגינים האלו הם ערב רב״, או ״אין סיכוי להידברות״, או ״אלו לא יהודים״ – מחטיאות שוב את המטרה ומעמיקות את השסע.
מתוך כך, גמרה בליבי החלטה לקחת אחריות ולתרום מעט יותר, בכוחי הדל, למסע התעוררות של גישור ופתיחת הלבבות.
לאחר הפסח נמשיך, בל״נ, לארגן מפגשי שיח של בעלי השפעה מכל המחנות וגם נעמול על קמפיין פיוס הדדי להרגעת הרוחות.
כל זה בלי לערער על הצורך החיוני בחיזוק הדמוקרטיה תוך שינוי שיטת בחירת השופטים וריסון האקטיביזם השיפוטי החד צדדי.
גילוי נאות – נולדתי וגדלתי בצפון הישן של תל אביב, ממש ליד חוף הים – חוף גורדון, למשפחה שלא הייתה מוגדרת כדתייה. חבריי מרחוב ארנון לא היו שומרי תורה ומצוות. הם ובניהם וגם בני משפחתי הרחבה, מהשפלה, וודאי משתתפים בהפגנות נגד הרפורמה ולמרות זאת – אחים אנחנו.
לאחר סיום השרות הצבאי עליתי לירושלים ולמדתי במכון מאיר. דרכו החינוכית של המכון הייתה ונותרה – ׳לקרב יהודים באהבה ובאמונה׳. לאחר מכן זכיתי ללמוד בשיעור בוגרי צבא של הרב צוקרמן זצ״ל במרכז הרב ולהתגורר כשלוש שנים בביתו של מו״ר הרב צבי יהודה זצ״ל.
הרצי״ק היה רבם של כלל ישראל וחינך לאהבה של כל יהודי. כבר סיפרתי שהרב השיב לי על שאלתי – מדוע לא נזף בתלמיד שהראה לו ספר כפירה: לי אין עיכובים באהבה…״, הדגיש הרב, שרצה ללמד אותי הסתכלות פנימית רגועה ובוטחת – כאילו רצה לרמוז לי: שמי שמביט פנימה, אל הנשמה היהודית ולא אל החיצוניות של המעשים הרגעיים, אין לו עיכובים באהבה.
מכל זה נובע – שבימים אלו, בע״ה, אני חייב לעשות ׳תשובה מאהבה׳ ולהשקיע יותר ויותר בעידוד השיח המאחד והמלכד.
הצטרפו גם אתם.
03
כבר השבוע עשינו מעשה, משפחתי ואני – ונעתרנו להזמנה של הרב הלל הורוביץ ורעייתו להשתתף באופן פעיל ביוזמה הברוכה שלו, לקיים את ׳סדר הפסח׳ ואת ארוחות החג הראשון, ברוב עם, באולם ששכר, ביחד עם קבוצה גדולה של כמעט 100 איש. משפחות של שכנים ותושבים יקרים שחובשים כיפות שקופות, המתגוררים בצפון תל אביב.
אני בטוח שזו תהיה חוויה מרוממת, מועילה, מחברת ותורמת גם למשפחתי היקרה וגם לחברים החדשים אותם נרכוש בסעודות ובאירועים המשמחים, בחג החירות התל אביבי.
צפו לדיווחים מרתקים בהמשך.
חג שמח וכשר, חג של חירות וחיבור, חג של דיבוק חברים, של סיפור גאולת ישראל ממצרים, כיבוש הארץ אז והיום, והמשך קיבוץ גלויות וגאולת עם ישראל במדינת ישראל. ■