בשבוע האחרון הופצה במרשתת הערכה של המזרחן יוצא אמ״ן, ד״ר מרדכי קידר, בנוגע לסבירות פתיחת במלחמה כוללת נגד מדינת ישראל בהובלת איראן, שלא תשתתף בה באופן ישיר אלא באמצעות ארגונים שליחים שלה (מה שמכונה בעגה הצבאית – proxies) כגון חמאס וחיזבאללה. מלחמה זו תיפתח בירי של עשרות אלפי טילים מעזה, סוריה ולבנון, כמות כזו שמערכות ההגנה כגון כיפת ברזל לא תוכלנה להדוף. אתרים אסטרטגיים וכן שדות תעופה יוצאו מכלל שימוש, הארגונים הללו יפלשו רגלית וישתלטו על יישובים יהודיים, כאשר ל׳חגיגה׳ זו יצטרפו ערביי ישראל, והם ישביתו שירותים חיוניים במשק (כולל שירותי רפואה, תחבורה ואפילו הובלת הכוחות והציוד הצבאי), יהרסו תשתיות ויחלו במהומות ובפוגרומים נגד יהודים.
הערכה זו מסתברת מאוד (קולות הביטול מטעם ׳מומחי׳ מערכת הביטחון, אשר רק לאחרונה הסבירו מעל כל במה כמה הכניעה לחיזבאללה תוך מסירת שדה גז המניב עשרות מיליארדי דולרים תיטיב את מצבנו הביטחוני, ובעבר הסבירו גם כמה ההתנתקות תועיל לביטחון, כמה הסכמי אוסלו מבשרים עידן של שלום – רק מחזקים בעיניי את נכונות הערכה זו), אך הייתי מוסיף לתחזית זו כי גם יתר ארצות ערב הסובבות אותנו, כולל ירדן, שמרבית אוכלוסייתה פליטים ערבים מארץ ישראל, וכן מצרים – לא תעמודנה מנגד, כאשר דעת הקהל תחייב אותן להצטרף ללחימה.
כאן המקום להפנות להערכותיו של איש אמ״ן, סא״ל אלי דקל, מומחה לנושא הצבא המצרי, אשר עוקב מזה שנים ארוכות אחר התנהלות בעייתית ביותר של מצרים הכוללת התעצמות צבאית עצומה, שאין דרך אחרת להסביר אותה פרט להיותה מכוונת נגד מדינת ישראל.
כך, בהסכם השלום עם מצרים הותר למצרים להכניס עד 27 גדודים לסיני. כמות זו הוכפלה עשרות מונים וכיום ישנם 180 מחנות צבא העשויים להכיל 180 גדודים, 60 מתוכם – נבנו ממש בשנים האחרונות על ידי הנשיא עבד אלפתאח אלסיסי. הגדלת הכוחות נומקה בצורך להילחם נגד ׳דאעש׳ בסיני, אך מדובר בכוחות שהם עצומים לעומת כמה מאות לוחמי דאעש מזוקנים, שמצוידים לכל היותר בנשק קל ובג׳יפים.
מצרים בנתה בעשור האחרון עשרות גשרים ומעברים תת קרקעיים בין היבשת המצרית לבין סיני, ובאמצעותם ניתן יהיה להעביר ביום פפקוד כוחות בסדר גודל עצום. מצרים מחזיקה בסיני מאגרי דלק בהיקף שמשתווה לכלל מאגרי הדלק של הצבא האמריקאי. מצרים הקימה בשנים האחרונות שלושה שדות תעופה צבאיים חדשים בסיני. מצרים הקימה מפקדה ׳על-ארמיונית׳ בסיני. מצרים הכפילה בעשור האחרון את מספר הנמלים שלה, כיום היא מחזיקה בלא פחות מ-55 נמלים המתאימים לשימוש צבאי, מרביתם צמודים דווקא לגבולות ישראל, כולל נמל חדיש, עצום בגודלו, באל-עריש.
חלק מההתעצמות הזו, שהיא מנוגדת להסכם ההשלוםשבו התחייבה מצרים להותיר את חצי האי סיני מפורז מנוכחות צבאית – אושר בדיעבד על ידי ישראל, ללא בדיקות עומק של משמעותו, מתוך גישת ההתרפסות הכללית כלפי כל מדינה שעימה חתמנו על הסכם ׳שלום׳.
החינוך במצרים, לרבות בצבא, מלא בשנאה יוקדת כלפי ישראל וכלפי היהודים; הקצונה המצרית מבטאת באופן עקבי מאז חתימת הסכם השלום – תרעומת גדולה עליו; שברגע שתיאלץ ישראל לפגוע בערבים – הלחץ הציבורי במצרים עלול לחייב את ההנהגה להצטרף למלחמה נגדה. לכך יש להוסיף, כי במצרים בעיות כלכליות עמוקות מאוד, כשלחימה נגד ישראל עשויה להפנות את הלחץ הציבורי כלפי חוץ ולשמור על יציבות השלטון.
הצבאי המצרי מדורג במקום 18 מבין צבאות העולם, הצי המצרי מדורג במקום ה-12. דירוג זה גבוה מצבא ישראל, מצבא תורכיה וממרבית צבאות אירופה. הצטרפותו ללחימה עלולה ליצור איום קיומי של ממש על ישראל.
מערכת הביטחון חייבת לזנוח את ׳קונספיית׳ השלום עם מצרים. העם המצרי והנהגתו מעולם לא זנחו את שנאתם לישראל. הסכם השלום נחתם, בעיקר, בעקבות צורך דחוף בתמיכה כלכלית וצבאית מצד ארה״ב. מערכת הביטחון מחויבת להיערך גם לתרחיש של הצטרפות מצרים ללחימה. ■