שמירת מרחק

חובה עלינו לשמור על רווח בין כלי הרכב. המרחק צריך להיות סביר, לאפשר עצירה בכל עת ולהימנע מתאונה.
לפי החוק אסור שהרווח יהיה קטן מהמרחק שאותו עובר הרכב בשנייה אחת במהירות נסיעתו, אך במציאות הרווח בין כלי הרכב צריך להבטיח זרימת תנועה חופשית, לאפשר לנהג שעוקף להיכנס לרווח זה ללא סיכון, ולאפשר נהיגה קלה ונינוחה.
כל אלה מחייבים רווח גדול יותר ולרוב זה אפשרי וקל.
זמן תגובה הוא פרק הזמן העובר מהרגע שבו ראה הנהג מצב חדש המצריך תגובה, ועד לרגע שבו הגיב. הדבר תלוי במצב הנהג ובמצב התאורה. זמן התגובה מתבטא במרחק שעובר הרכב בזמן הזה, והוא נקרא מרחק תגובה.
מרחק בלימה הוא המרחק שהרכב עובר מהפעלת הבלמים ועד לעצירה. מרחק זה מתארך בהתאם למצב הרכב והכביש ומצב הצמיגים והבלמים.
כיצד מודדים את ה׳מרחק הסביר׳ שעליו מדבר המחוקק?
השיטה המקובלת היא ׳שיטת שתי השניות׳ – היא מבוססת על כך שהמרחק שעליו יש לשמור הוא המרחק שעוברים ברכב בזמן של שתי שניות לפחות (בימים גשומים – שלוש שניות).
כאשר הרכב שלפנים עובר עצם קבוע לצד הדרך (שלט, עמוד או עץ) מתחילים בספירה: עשרים ואחת, עשרים ושתיים, אם בתום הספירה עוד לא הגענו אל העצם הנבחר – הרווח מצוין. אם הגענו לעצם לפני תום הספירה – הרווח קצר ומסוכן.
אין צורך לנהוג ולספור תמיד. עם הזמן אומדן הרווח הנכון הופך להיות ׳טבוע בדמנו׳. למרות זאת כדאי מפעם לפעם למדוד את הרווח בשיטת ׳עשרים ואחת, עשרים ושתיים׳.
לשמירת מרחק מהרכב שלפנים יתרונות רבים, נוסף על מניעת הפגיעה בו, כגון:
הנהג נוהג רגוע.
בלאי הצמיגים והבלמים קטן.
חוסכים בדלק.
שדה ראייה גדול ורחב יותר.
נמנע טלטול מהנוסעים והחפצים שברכב בזמן הבלימה.
נצא לעקיפה בצורה בטוחה יותר.
נאפשר לרכב עוקף לחזור אל הנתיב הימני.
נישמר מפני חפצים שעלולים ליפול מהרכב שלפנים.
השמשה הקדמית לא תתלכלך ותיפגע.
נקפיד לשמור מרחק סביר ונרוויח יותר זמן ומרחק לתגובה נכונה. ■