בליל שישי האחרון בצאתי מבית הכנסת פנה אליי אחד מחברי הקהילה ושאל לגבי מבצע 'מגן וחץ'. התגלגלה שיחה שעסקה בעיקר ביום שאחרי. החבר, מגורש מהיישוב בדולח שבגוף קטיף, סיפר על ההתמודדות הקשה של משפחתו שעברה מאז הפינוי ליישוב ניצן. סיפרתי לו על התחושה שהייתה לי 'ביום שאחרי'. "שמע" אמרתי, "אני לא גר בעוטף עזה, לא תקפתי מטרות של הג'יהאד האסלאמי, בסך הכול סיקרתי את המבצע כעיתונאי, וברגע שהוכרזה הפסקת האש, בתוך שניות קצב החיים שלי ירד לאפס ממאה. הרגשתי אבוד לכמה שעות".
החבר ענה: "אז תחשוב מה עובר על המשפחה שלי בעוטף. עם תחילת המלחמה (כך הוא הגדיר זאת, מלחמה, לא מבצע), התקשרתי לאימא שלי", הוא אמר והוסיף – "והצעתי לה להגיע אליי. היא סירבה והייתה מעט לחוצה. היא גם אסרה עליי להגיע מחשש לירי רקטי. בבוקר יום ראשון שאחרי הפסקת האש התקשרתי אליה וגיליתי שהיא בשוק, 'יצאתי לעשות קניות, הייתי חייבת'. שמעתי אותה ושוב לא האמנתי למציאות הזו שבה אנחנו חיים. עבור תושבי המדינה זה סבב לחימה. עבור תושבי העוטף זה 'מלחמות לרגע'. הצעירים שם לא מכירים מציאות אחרת. עוד כמה שנים זה יתפוצץ לנו בפנים".
02
התחושות שהיו לי רק מסיקור של המערכה והמעבר החד מאוד בסדר היום מימי מלחמה לימים של תקציב או של הפגנות הוא קשה לעיכול. כשצוללים לנתונים של מרכזי החוסן ביישובי העוטף מבינים עד כמה. מאז פינוי גוף קטיף ב-2005 התרחשו מבצעים רבים ובהם (לא לפי הסדר) גשם ראשון, גשמי קיץ, חורף חם, עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן, שומר חומות, חגורה שחורה, עלות השחר, מגן וחץ. המבצעים הצבאיים בעזה משאירים אחריהם גברים, נשים וילדים אחוזי טראומה שחייבים סיוע בתוכנית לאומית.
במספרים זה נראה אפילו בולט יותר. משנת 2008 ועד שנת 2021 הוקמו בישראל 13 מרכזי חוסן העוסקים בטיפול נפשי, בהיערכות לחירום ובחוסן קהילתי, שניים מהם בצפון. חמישה מתוך ה-11 הנותרים הוקמו ב-2006 (לאחר ההתנתקות) באזור עוטף עזה ושדרות. מהנתונים שהעבירה לכנסת הקואליציה הישראלית לטראומה שמרכזת את פעילות מרכזי החוסן, על 11 מרכזי החוסן שהפעילה, עולה כי בשנים 2020-2018 טופלו לכל היותר 16,335 אנשים: 5,522 אנשים בשנת 2018, בשנת 2019 טופלו 6,277 ובשנת 2020 טופלו 4,536. המגמה משתנה, אלא שבכל שנה מעל 30% מהאנשים שקיבלו טיפול עשו זאת במרכז חוסן בשדרות. בנוסף בשנים 2020-2018 מימן המוסד לביטוח לאומי בסך הכול 83,622 טיפולים פרטניים. כשליש או יותר מכל אחת מהתערבויות אלו בוצעה במרכז החוסן שדרות. כמו כן מימן המוסד לביטוח לאומי כ-9,300 טיפולים משפחתיים, שכ- 65% מהם בוצעו במרכז החוסן שער הנגב, וכ-5,000 טיפולים קבוצתיים, שמעל 60% מהם בוצעו במרכז החוסן שדרות. כלומר רוב הטיפול מתרכז כמובן ביישוב העוטף.
03
מלבד הקושי הנפשי של המעבר החד מימי מלחמה לימי שקט, נאבקים התושבים גם מול הרשויות בטיפול בנזקים. "לבעלי העסקים כבר אין כוח להילחם. מתקשר אליהם הנציג של המשרד ומציע להם חצי מהסכום של הנזק, והם מסכימים כי הם רוצים להתחיל לשקם ולנסות לחזור לעבוד", כך סיפר לי החבר.
בפועל מדינת ישראל מנהלת מדיניות של סבבי לחימה בעזה, ומשאירה שובל של נפשות פצועות ממלחמה למלחמה. הפתרון לסוגיית עזה מורכב מאוד. הוא קשור בסוגיות מדיניות צבאיות ופוליטיות. אבל הטיפול בתושבי העוטף לא מורכב. הוא מצריך חשיבה מחודשת והתארגנות מבעוד מועד לפני סבבים, ובעיקר טיפול צמוד הדוק ואמיתי בימים שבין המלחמות. חג שמח ושבת שלום. ■