כל המשתמשים בדרך הם אנשים בעלי זכויות שוות. כולם רוצים להתקדם ולהגיע ליעדם מהר ככל האפשר וללא עיכובים. בפועל יש צורך לעשות סדר ולתת עדיפות למשתמש זה או אחר.
כולם חייבים להשתמש באותם הכללים, אך טבע האדם שהוא לפעמים נוטה שלא לפעול לפי כללי המשחק – זה לא כתוב על לוחית הזיהוי של הרכב, ומכאן הצורך להתייחס אל הנהג בכבוד, אך גם בחשדנות.
רכב יכול לפנות ימינה או שמאלה ללא איתות מוקדם (הנהג ׳שכח׳ לאותת). הולך רגל מצפה לקבל זכות קדימה מהנהג ובטוח שהנהג רואה אותו, בשעה שהנהג בטוח שהולך הרגל מאפשר לו להתקדם. שניהם משערים שהשני יתחשב… ושניהם טועים.
כדי להימנע ממצבים בעייתיים נשתמש בכללים הבאים:
- אין לסמוך על יכולתו של האדם האחר, שאינך מכירו כלל.
- יש לבחון האם משתמש הדרך השני אכן מתחיל לעשות מה שמצפים ממנו, כגון: להאט בהתקרבות למעבר חצייה, לאותת לפני פנייה וכד׳.
- לזכור כי האחר יכול להיות אדם חלש, חולה, קשיש או צעיר חסר ניסיון.
- לזכור כי המשתמש השני יכול לשכוח את הכללים להתנהגות נכונה בדרך.
- לזכור כי אין אפשרות לעצור את המכונית באופן מיידי.
- לזכור כי מכונית או אופנוע נעים פי עשרה עד עשרים מהר יותר מאשר בן-אדם שנע על רגליו (ובכביש בינעירוני היחס עוד גדול יותר).
- להישאר עירני, להסתכל ימין ושמאל ולבדוק גם מה קורה מאחור. זה טוב וחשוב גם לנהג או לרוכב וגם להולך הרגל. ■