- סיפר לי ר׳ בועז יפה, ממשמשי הגאון הירושלמי רבי יוסף שלום אלישיב:
- ״לרב אלישיב הייתה שכנה ערירית. כשרעייתו, הרבנית שיינא חיה, ילדה בת, ביקשה ממנה השכנה בקשה מוזרה: ׳אין לי ילדים. אני מבקשת שתקראו לבתכם שושנה על שמי׳. הרבנית אמרה שהיא צריכה לשאול את בעלה, והוא השיב: ׳אם זה מה שישמח אותה, הרי אין דבר גדול מאשר לעשות חסד, ונקרא לה על שמה׳ (כידוע, מנהג האשכנזים לא לקרוא על שם אדם בחייו). כשהשכנה נפטרה, התגלה שבצוואתה הורישה את דירתה לבת שושנה, הקרויה על שמה. הרב שלל מכל וכול את קבלת המתנה הזאת. הוא ראה בזה דבר שאינו לגמרי ישר, ובכלל – התרחק מקבלת מתנות, ופסק שהדירה תינתן לגמ״ח השכונתי. וכך נעשה.
- ככלל, הוא הקפיד שלא לקבל טובות הנאה כלשהן, אף בדברים מקובלים. אם מישהו הסיע אותו, הוא התעקש לשלם לו. כך במשך שנים, עד שצאצאיו אמרו לו שהמסיע נפגע מכך, ורק אז הוא חדל מלשלם למתנדבים להסיעו. הסעתי אותו מדי פעם לכותל המערבי, שם הוא היה אומר את פרק קי״ט בתהילים, והסביר שכל הפרקים מקופלים בפרק זה.
- כ-20 שנה שהיתי במחיצתו. ראיתי אותו לומד גמרא, מעולם לא ראיתיו נזקק לפתוח שולחן ערוך, הוא ידע אותו לגמרי בעל פה. בכל שאלה הוא היה משיב מייד, בלי שהות, וברור לי שהוא ידע בעל פה לא רק את הש״ס והשולחן ערוך, אלא גם את גדולי האחרונים. לפעמים היה מישהו מצטט משהו מה׳פרי מגדים׳ למשל, והוא היה מתקן אותו לנוסח הנכון.
- הסדר הקשוח היה חלק מסוד חייו. בכל בוקר הוא היה מתפלל בשעה 6:25, לא ב׳הנץ׳ המשתנה, אלא בזמן קבוע. התחלת לימוד הבוקר הייתה תמיד בשעה 2:30 לפנות בוקר, בדיוק. כך זמני השיעורים, קבלת קהל השואלים וכו׳״.
- סיפר לי הרב ליבנברג מקייפטאון, שפעם הייתה בדרום אפריקה שאלה הלכתית, ויכוח בין הרבנים. הוחלט שהרב אלישיב יכריע. שלחו לארץ את אחד הרבנים, נקבע לו זמן, הוא נכנס לשאול, שהה אצלו כ… דקה וחצי, יצא עם הפסק, וחזר לדרום אפריקה.
- באחת משנותיי בישיבת הכותל, הורגשה בארץ רעידת אדמה קלה. החלה התרוצצות בישיבה. ומה עשה אז ראש הישיבה, הרב ישעיהו הדרי? ניגש במהירות אל החלון לכיוון הר הזיתים, לראות אולי כבר נבקע ההר, כבנבואת זכריה.
- בילדותי היינו נלווים להורים בביקוריהם אצל הוריו המבוגרים של פרופ׳ אשר קאופמן, הפיזיקאי שעסק שנים רבות בחקר הר הבית. אביו היה זקן מופלג, ובמהלך השיחה היה ניגש כל כמה דקות להתבונן בחלון, לבדוק אם המשיח מגיע, כדבריו.
- סיפר לי אביב קלר, ממשפחת מייסדי ראש פינה, שכשהיה ילד קטן יצא פעם החוצה וראה מרחוק איש זקן, עם זקן לבן, רכוב על חמור לבן, עולה במעלה המושבה. נרגש כולו הוא רץ פנימה הביתה והכריז שהמשיח הגיע. הוריו יצאו לראות, והסבירו לו שמדובר ברב המושבה, רבי טודרוס הכהן, שמגיע מטבריה פעמיים בשבוע… (מופיע בשו״ת משפט כהן ועוד, של הרב קוק).
- לפעמים חשוב גם להיזכר בממד הפשוט והמוחשי של מושגי הגאולה, זה שלפני הנמשלים והרעיונות העמוקים. ■