01
מכיוון שהשבת אנו קוראים את פרשת המרגלים, ולעיתים אנו שומעים קולות של ייאוש ושל נכאים על עם ישראל ועל ארץ ישראל מכל מיני כיוונים, אשתף דווקא עכשיו בסיפורים קצרים על הטוב שבעם ישראל.
השמוצניקית…
לפני כמה זמן חבר מקיבוץ בדרום הארץ חיבר אותי למישהי מהקיבוץ שלו, אשת חסד אמיתית. בכל שנה לפני שמתחילה שנת הלימודים היא דואגת לכמה עשרות ילדים נזקקים בדרום לבגדים, לנעליים, לילקוטים ולכל מה שהם צריכים כדי לפתוח את השנה בצורה נורמאלית. כדי לזכור אותה בנייד היא רשומה אצלי כמיכל (שם בדוי) השמוצניקית, מכיוון שהיא גרה בקיבוץ של השומר הצעיר.
לפני כמה זמן היא פנתה אליי שאעזור לה לדאוג לילדים. מכיוון שהייתי עסוק מאוד גם ברמה הפרטית וגם בכמה פרויקטים אחרים דחיתי אותה. ערב אחד קיבלתי ממנה את ההודעה הבאה: "היי אורי וערב טוב… האם יש עדכון כלשהו בעניין בבקשה? גם אם לא זה בסדר, רק אשמח לדעת. מעריכה מאוד את הרצון לסייע ובטוחה שפונים אליך לא מעט. תודה רבה".
עניתי: "עדיין לא הצלחתי להתארגן על הסכום. אבל אנחנו נהיה עוד בקשר ואני אעזור בסופו של דבר. מתנצל".
ואז קיבלתי ממנה את ההודעה המדהימה הבאה: ״אתה בסדר גמור. בבקשה אל תתנצל. עצם הנכונות היא מדהימה בעיניי ומה שהם צריכים ומיועדים לקבל, הם אכן יקבלו בעזרת ה'..".
אתם מבינים מה שהיא כתבה לי? גם אם אתה תעזור להם וגם אם אתה לא תעזור להם, אני מאמינה בבורא עולם והוא ידאג לתת להם את מה שהם צריכים. בסופו של דבר הסתערנו יחד על הפרויקט והצלחנו להגיע לסכום המיועד.
02
הסיפור השני הוא על אחי שגר ברמת הגולן. טרמפ מכל הלב.
אחר צהריים אחד אחי שגר בחיספין סיים את עבודתו במושב רמות שליד הכנרת. הוא תפס טרמפ שלקח אותו לרמת הגולן. האיש שלקח אותו אמר לו: "אני מגיע לנאות גולן, אבל עדיף לך לרדת בבני יהודה, כי שם עוצרים יותר". אחי ענה לו: "עם ישראל נפלא ועוצר בכל מקום, אני לא דואג, תוריד אותי בנאות גולן".
אחי ירד מהטרמפ. לאחר כמה דקות הגיע רכב שהגיע מכיוון בני יהודה ועצר לידו. הנהג אמר לו: "אני קיבוצניק מכפר חרוב והאמת שאני נוסע לעבוד בבני יהודה שזה בכיוון ההפוך, אבל הרגשתי שמלמעלה אומרים לי שאני צריך לקחת אותך, נסעתי עד לכיכר בבני יהודה וחזרתי לקחת אותך".
אחי התרגש מאוד ואמר לאיש המתוק: "אז תיקח אותי רק לצומת פיק, ואני אמשיך בטרמפים לחיספין". האיש מבלי להתבלבל אמר לו: "אם הרגשתי שאמרו לי מהשמיים שאני צריך לקחת אותך, אז אני לוקח אותך עד לחיספין".
אתם מבינים? האיש הזה האריך את הדרך שלו בלפחות 25 קילומטר רק כדי לעשות טובה למישהו אחר שהוא כלל לא מכיר.
03
האישה והאגדה….
חבר טוב שלי שלא נוהג לחבוש כיפה, היה בכינרת עם משפחתו ושכח את המפתחות ברכב. הוא התקשר לידידים ודיווח על הבעיה. תוך דקה הוא קיבל שיחת טלפון שמערכת הזיהוי שלו כתבה שהשיחה התקבלה מ'האישה והאגדה'. הוא דיבר איתה והיא אמרה לו שהיא בדרכה אליו.
תוך פחות מרבע שעה היא הגיעה אליו ואמרה לו: ״מתנצלת על האיחור, חזרתי בדיוק מפנצ'ר שהחלפתי למישהו". מה שהדהים את חברי שהאישה הזאת הייתה חרדית עם מטפחת מלאה על ראשה. תוך שתי דקות מרגע שהיא הגיעה המפתחות היו בחוץ… שאלתי אותו איך קראו לאותה מחלצת, והוא ענה שאין לי מושג, אבל בזיהוי שיחות נכתב 'האישה והאגדה'.
04
שיחת טלפון שקיבלתי יום אחד ממושבניק בשרון.
״'קוראים לי… חבר משותף הפנה אותי אליך. אם מישהו צריך אז עשיתי עגלה לזכר ההורים שלי עם אוהל ל-120 איש כולל כסאות וכל מה שצריך לאירוע קטן בחורף, או לא עלינו לאבלים היושבים שבעה. האמת שלא בשביל זה התקשרתי אליך. יש לנו דשא גדול במושב שניתן לעשות בו חתונות ל-1,000 איש, אתה תדאג לנו לזוג שזקוק לעזרה ואנחנו כל החבר'ה נרים את החתונה מאל"ף ועד ת"ו. (האמת שבכשרות אנחנו לא חזקים, לזה אתה תדאג).
דבר אחרון, יש לנו חבורה של כ-40 ג'יפאים ואנחנו מעוניינים לעשות יום טיול לילדים פגועים או נזקקים, אפילו העל האש בסוף הטיול – עלינו. זהו. אין לי הרבה מה להוסיף, אבל אם תהיה באזור תקפוץ לבקר, אני בטוח אהיה בעבודה בשטח, אז סומכים עליך שתדאג לנו".
את האמת אני יכול להמשיך ולכתוב עוד עשרות ואולי מאות סיפורים כאלו, כי באמת טובה הארץ מאוד מאוד וטובים האנשים שבה.
05
לסיום רציתי להוסיף בקשה קטנה: מי שיש לו סיפור לא ארוך מידי, חיובי, מרגש ומשמעותי שרוצה לשלוח לי עם מסר, השגחה או תובנה כלשהי, אשמח שתשלחו לי. אני לא מתחייב לשתף את כל הסיפורים וגם ייתכן שאעשה קצת שינויים מבחינה ספרותית. את הסיפורים אפשר לשלוח למייל שלי ori88533@gmail.com או לוואטסאפ 052-5665533 – תודה מראש, אורי. ■
- קודם כול לקרוא בעצמנו ולענות לעצמנו, או לפחות לנסות על השאלות שצצות בנושא.
- לקיים מדי שישי קבלת שבת, כיפית ומותאמת לגיל החניכים, עם הדלקת נרות, ואפילו קידוש עם תירוש וחלה.
- לקחת כהזדמנות את חגי ישראל ומועדיהם ולגעת בנקודות עמוקות ומאתגרות יותר את החניכים – וגם אותנו המדריכים.
- כשמביאים ציטוטים לסיכום לדבר עליהם, להוסיף גם ציטוטים של גדולי היהדות והציונות ומה יש להם לומר על הנושא. ככה שהחניכים יכירו קצת את האנשים.
- לדבר על המסורת היהודית, על למה צריך לשמר אותה אם בכלל.
- החלטתם שצריך לשמר אותה, לחשוב איך אתם עושים את זה.
- להסביר על ארון הספרים היהודי, לבחור דילמות או קטעים מעניינים ומותאמים לגיל החניכים ולדבר עליהם.
- לשים דגש בפעולות גם על ערכי היהדות, ולדבר עם החניכים על מה הם בכלל ערכים אלו.
- כשיוצאים לטיול לא לפספס את הקשר שלנו למקום.
- הכי חשוב: לא לוותר לעצמנו, להתעמק בנושא ולהעביר אותו הלאה לחניכים.
זה רק מה שעלה לי לראש, בטוחה שיש עוד הרבה לאן לקחת את זה, אם תרצו אין זו אגדה! רותם פירסטטר, כיתה י״א, מדריכת ח בשבט איתן הנהגת שרון דרום״.
אבל כתר תורה אינו כן – כל הרוצה ליטול יבוא וייטול… ■
02
אסיים בסיפור נוסף על מישהו שהתחיל מלמטה…לפני כמה שנים העברתי שיחה במכינה קדם צבאית בדרום. אחד מהחניכים ניגש אליי בסוף השיחה ושאל אותי מה הוא צריך לעשות כדי להגיע לקרבי. הסברתי לו, אבל בתוכי חשבתי לעצמי שאין לו שום סיכוי, גם בגלל הרקע המשפחתי המאוד מורכב שממנו הגיע, וגם כי היה נראה קטן וחלש.
לאחר תקופה קיבלתי טלפון מהבחור והוא סיפר לי שהוא התגייס לפני מספר חודשים וביקש להגיע לקרבי. בגלל הרקע המורכב שממנו הגיע, הצבא שלח אותו לארבעה חודשים להיות עובד רס"ר בחיל האוויר, לבדוק האם מבחינה משמעתית הוא מסוגל לשרת כקרבי. בהמשך החזירו אותו לבסיס קליטה ומיון, והעבירו אותו להיות לוחם בחטיבת הנח"ל.
באותו שלב הוא היה צריך את עזרתי בתור סמח"ט הנח"ל במילואים. מכיוון שהוא יוצא רק אחרי הצהריים מהבקו"ם הוא יפספס את הגיבוש לסיירת. אמרתי לו שאשתדל, ושוב בתוכי חשבתי לעצמי: לא ייאמן שהקטן הזה עם החבילה שהוא סוחב איתו התקבל לקרבי, עכשיו הוא עוד רוצה להגיע לסיירת? למרות זאת התקשרתי למפקד בסיס הטירונים של הנח"ל, סיפרתי לו את הסיפור ואמרתי לו שייתן לו סיכוי.
שנה וכמה חודשים לאחר מכן אשתי סיפרה לי שיש חייל בודד חדש ושהוא מתארח אצלנו לארוחת שישי בערב. כשיצאתי מתפילת ערב שבת חיפשתי בעיניי את החייל, ופתאום ראיתי אותו, את החייל מהנח"ל שביקש את עזרתי. מדהים, הוא היה החייל הבודד שהגיע אלינו.
בדרך מבית הכנסת לביתנו שאלתי אותו מה נסגר איתו בסוף? הוא סיפר לי בענווה שקיבלו אותו לסיירת ואף סיים כמצטיין מסלול. שאלתי אותו "הגיבוש לא היה קשה לך"? והוא ענה: "היה ממש קל, כל יום מאז שהייתי ילד קטן התאמנתי קצת בגיבוש, הייתי ראשון בכל התחומים".
כיום הבן אדם נשוי ויש לו שני ילדים, הוא לומד הנדסה בהצלחה, וכל זה למרות שהתחיל מלמטה.■