- לפני כמה שנים ביקרתי אצל לוי כנס, תושב כפר הרא״ה. הוא סיפר לי על הרב פנחס הירשפרונג, מגדולי תלמידי רבי מאיר שפירא מלובלין: ׳בילדותי בקנדה, זכיתי ללמוד אצל הרב הירשפרונג, שהיה מגדולי ישראל. את הש״ס כולו הוא ידע על פה, כפשוטו. אישיותו היתה מופלאה, ופעם שאלתי אותו בתמימות ילדותית – האם נכון מה שאומרים שאתה מל״ו הצדיקים הנסתרים שבדור? והוא השיב בבדיחות: לצערי לא. אני הל״ז…׳.
הוא סיפר לי שהרב נחום אליעזר רבינוביץ, ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים, הביא פעם את מורו ורבו הרב הירשפרונג לשיעור בישיבה, והוא הסביר בערך כך: ״זה לא שהתלמידים יבינו ממש את השיעור שלו, וזה לא בדיוק מה שהם צריכים כעת ללימוד שלהם, אבל חשוב שיקבלו מושג קלוש בידיעת התורה של גדולי הדור הקודם, שיראו עד כמה אפשר לדעת תורה, שלא יחמיצו הזדמנות להיווכח שהיו ענקים הללו״.
והוסיף: הרב הירשפרונג היה ממתנגדי הרבי מלובביץ׳, ולמרות זאת, כשהיה בניו יורק הלך לפגוש אותו. בפגישה הראשונה עם הרבי הוא דיבר איתו גם בלימוד, ומאד התפעל. דעתו התהפכה וכבר ראה בו ידיד. בפגישה השניה עם הרבי הוא הפך להיות תלמידו. בפגישה השלישית הוא כבר נעשה חסיד שלו.
שוב ביקרתי אצל לוי בכפר באחת השבתות בשנים האחרונות. זכורני שבצאתי מביתו חשבתי: אילו נשאלתי ״מיהו יהודי״, לא כשאלה הלכתית-פילוסופית, אלא בהגדרה עממית של יהדות עסיסית, זו הדמות שקופצת לראשי. שריד ופליט שואה, בן למשפחה ענפה שנרצחה בשואה, סיפור חיים מופלא של קשר לעם ישראל ולארץ ישראל, לב יהודי רחב, אהבה גדולה לכל ערך יהודי, מהכנסת אורחים חמה בגשמיות וברוחניות, דרך עיון תפילה, תלמוד תורה, צדקה וחסד, אמונת חכמים, הארת פנים לכל, יראת שמים, חוכמה יהודית במשפט חריף וקולע, ועד לעשיה גדולה ונדיבה במפעלי יהדות חשובים. יש לי הרגשה שרוב העשיה שלו לא נודעת כלל, ולא תוודע, משום שבשנה זו הוא הלך לעולמו בקול דממה דקה. - פינות חמד מסתתרות בירושלים, ואת אחת מהן גילה לי בנערותנו חבר לישיבה, תושב שכונת רחביה. בחג שבועות אחד צעדנו מבית וגן לכותל וחזרה, ואת ׳חניית הלימוד בחברותא׳ הוא הציע שנעשה בבית מדרשו של הרב ישראל זאב גוסטמן, אחרון גאוני ליטא, בהזדמנויות שונות הייתי יושב שם ומתבונן בגאון זה, שהיה יושב ליד שולחנו, לידו יושב מישהו צעיר ממנו וכותב מפיו, ובסוף הדף מגיש לעיונו. הרב היה מקרב את הדף אל עיניו, מעיר משהו, כנראה מתקן, ועוברים לדף הבא. לרוב, כשחשבתי לגשת אליו לשאול את שאלותיי, היתה עולה בי מחשבה מונעת: עם ישראל יפסיד את מה שהוא לא יספיק לכתוב ברגעים אלו. כששנים אחר כך שאלתי את חתנו וראש הישיבה אחריו, ר׳ מיכל ברניקר, אם יכתוב פעם ספר על דמותו חמיו, השיב בשלילה, ובין היתר – באותה טענת הכתבים: ״בוודאי לא לפני שאסיים להוציא לאור את כל כתביו״. רוב הכתבים נגנבו, כידוע, ר׳ מיכל הלך לעולמו, והכרכים שהוציא לאור הם אוצר ענק. אגב, הרב אוריאל בנר, ר״מ בשדרות, כתב חוברת נפלאה אודותיו. ■
תפריט
