ללקק את האצבעות

עברו כבר כמה אלפי שנים מאז יצאנו ממצרים ומאז בכל שנה עם ישראל חוגג את החג במלוא הדרו. ישנם המצוות והחוקים, דוגמת אמירת ׳פסח מצה ומרור׳ ואכילת אפיקומן. ישנם המסורות והמנהגים, כמו לא לאכול מצה לפני החג ולתת לילדים לשיר ׳מה נשתנה׳. יש את ההקפדות של קהילות מסוימות; הקפדה יתירה על שרויה, או להרביץ עם בצל ירוק, וגם לא לאכול עגבניות ועוד שלל מנהגים. יש גם רעיונות יותר מודרניים שהשתרשו – לעשות קפה אחרי ׳קדש׳, לעבור לספות בסלון ב׳מגיד׳ ועוד. ככל הנראה, החג עם הכי הרבה מסורות. ולמה אני משגע אתכם עם פסח בשבת חמימה באמצע הקיץ אתם תוהים לעצמכם? או. בגלל אחד המנהגים הכי חשובים: לארח חיילים בודדים בחג. הם עוזבים את כל מה שנתנה להם ארץ מולדתם, את הוריהם היקרים, ובאים להזיע ולהתאמץ על מדינה שהם לא גדלו בה, ולרוב גם בשפה שהם לא דוברים. וכל זה – בשבילנו. אתם כבר בטח לא מופתעים לשמוע שכאשר קיבלתי הזמנה להשקה של גלידריה חדשה בירושלים, לא היה יותר טבעי מאשר להזמין את ידידי הטוב מימי הצבא שקפץ לארץ ללא יותר מיממה. וכך הגענו לג׳טלק.
ארזנו את עצמנו, רעייתי האהובה ובננו היקר והטוֹב, ועלינו על הרכבת הקלה שכבר מזמן הפכה לחלק מפסקול ירושלמיותנו. אנחנו יורדים בתחנה של השוק, ובינות לכל הצבעים והריחות האהובים, מטיילים להם קונים מכל המינים, הגילאים והצבעים. סוחרים מוכרים את מרכולתם ב׳זיל הזול׳, ׳רק עכשיו׳, ׳קילו ב-10׳. לצידם, בשעות הדמדומים, אנחנו ניגשים לכתובת שנשלחה לנו. החנות הנוצצת ממותגת בצבעי זהב, ומקומות הישיבה בה לא רבים, אז כדאי שתתפסו לכם מקום. בפרונט של הגלידריה ניצב המקרר הגדול, עם הגלידות האפשריות, ובמאונך אליו תמצאו גם מקרר ארוך נוסף עם פירות קפואים שיוכלו להפוך לשייק או תוספות לפרוזן יוגורט. באופן כללי נראה שהמקום עשה כל שביכולתו למצות את יכולותיה של גלידריה, ולהגיע לתפריט המורחב ביותר שניתן. פנקייקים, קרפים, וופלים בלגים, קינוחים, קוקיגלידות, דונאטס וסטורי קייק, צ׳ורוסים, גלידות שמנת איטלקית וסורבה, פרוזן יוגורט כאמור, יוגורטים, שתיה קרה וחמה – כל אלה הם רק חלק מהתפריט שמציעה הגלידריה המדוברת.
כמה מתוק כבר אפשר לאכול אתם שואלים את עצמכם? זו שאלה מעולה. לשם כך הבאנו כאמור את שחקן החיזוק שלנו – חברי האהוב ג׳ייקוב, החייל הבודד שחזר לארצו וכולנו תפילה שיעלה ארצה במהרה, ויצאנו לבחון את העניין. חזרנו עם תשובות: שתייה חמה מוצעת לנו. אני הולך על שוקו מתוק, רעייתי לא לוקחת את הסיכון ומתחילה עם קפה. לפתיחה אנחנו מקבלים ופל בלגי שעל גביו מונח קרם ברולה, שמוגש עם כדור גלידה ואבקת סוכר כמובן. הקרם ברולה, למי שלא מכיר, זוהי מעין שכבת קרם וניל שנקלתה מכל הכיוונים כדי לייצר קשיחות. הוופל, לעומתה, מייצר רכות. יחד עם כדור הגלידה הביס כולו יוצא מצוין. כעת אנו עומדים על מפלס סוכרי של ילד אחרי טיול שנתי. אח״כ אנחנו מקבלים קרואסון ענק עם מזרק לא פחות גדול מלא בשוקולד, וכדורים קטנים של ׳קליק׳ מפוזרים מעל. רמת סוכרים של הריונית בהעמסת סוכר שנייה. המנה העיקרית, רווית וופלים שווים עם זיגוג של שוקולדים, צ׳ורוסים חמים ופנקייקים עבים ופריכים כמו שלא טעמתי מעולם, היא המנה שבה הגענו לקצה היכולת.
מילה קטנה על האירוע. אמנם ׳השקה מתגלגלת׳ יכול להישמע כמו אירוע מעניין, אך נראה שהקונספט לא עובד. הבחירה להכניס בנוסף לכתבים לקוחות בתשלום מייצרת אי שוויון בתוך המסעדה, גורמת לאנשים להמתין זמן רב למנה – מה שלא אמור לקרות בהשקה, והשאירה אותנו להמתין בחוץ זמן רב מידי. החלטתם לערוך השקה? תנו בה את מלוא ההשקעה. הלקוחות חיכו עד עכשיו, הם יחכו עוד ערב אחד.
בקיצור: התפוצצנו ושבענו, האוכל היה טעים. עכשיו נברך כולנו. ■