- 01
- בבית כנסת הגר״א בתל אביב היה מתפלל הרב יוסף צבי הלוי, רבה של יפו עד להגעת הרב קוק בשנת תרס״ד, ומאז מו״צ ואב-בית-הדין בת״א, עד פטירתו בשנת תש״ך. אחריו שימש בבית הכנסת הרב דוד זאובר כרב וכגבאי, במשך כ-60 שנה. פעם הוא הסביר לי את תפקידו: ״אני לא הרב של בית-הכנסת, אלא מכיוון שלאחרונה נפטר הרב הלוי והיה לו שיעור קבוע, אז אני ממשיך למסור את השיעור בינתיים עד שיגיע רב חדש״.
- פעם הוא אמר לי: ״ה׳חזון איש׳ חיבב מאוד את תל-אביב, ולא אהב את העובדה שהאדמו״רים והציבור הדתי התחילו לעבור מת״א לבני ברק. החזו״א אמר: ׳למה צריך שיהיו 80,000 יהודים דתיים בבני ברק? צריכים אותם בתל-אביב!׳..״.
- ועוד על ׳מדינת תל אביב׳ סיפר לי לאחרונה חסיד גור בשם לפקוביץ, ניצול שואה שהגיע לארץ בקום המדינה, ועוד הספיק להילחם במלחמת השחרור: ״רוב ימיי גרתי בתל-אביב, ברח׳ רש״י. בסביבתנו גרו האדמו״רים מאוז׳רוב, סדיגורה, בעלז, הוסיאטין ועוד רבים. אני זוכר מחג הסוכות את כל רחוב רש״י מלא בסוכות…״.
- 02
- סיפרה לי אחותו של הרב ישעיהו הדרי, ראש ישיבת הכותל מהיווסדה, תבלח״א גב׳ לאה סרלואי: ״אבינו היה בן יחיד בין שמונה אחיות. בגיל 20 הוא כבר היה יתום משני הוריו. בפולין הוא הצטרף לתנועת ׳המזרחי׳. יום אחד הוא אמר לאחותו: ׳אני חושב שאני עולה לארץ ישראל׳. זה היה בשנות התר״ץ (שנות השלושים). האחות הגיבה בהתנגדות עזה: ׳איך אתה יכול לעלות לארץ שאין בה כלום מלבד גמלים ושממה? ובכלל, הרי אתה הדואג לכל המשפחה׳. הוא השיב בטיעוניו, ואז היא הציעה: ׳לא רחוק מכאן גר האדמו״ר מפיאסצ׳נה. נלך אליו ונשאל את דעתו׳. הצעתה התקבלה, ניגשו לרבי, ואחרי טענות הצדדים חיכו להכרעתו. האדמו״ר הרגיש, כנראה, שהכול דיבורים והצהרות רחוקות ממעשה, וכך ענה: ׳איש צעיר, כשתרצה לעלות לארץ ישראל, אתן לך ברכה׳. אבל אבינו היה רציני מאוד בזה, ותוך שישה שבועות סידר כרטיס עלייה לארץ. הוא שוב ניגש לרבי מפיאסצ׳נה הי״ד, שהופתע והתרשם מנחרצותו, ואכן בירכו, והוסיף: ׳אני מברך אותך שתבנה משפחה כראוי׳. אחי (הרב הדרי) ואני ילדיו היחידים, וב״ה הקמנו משפחות ענפות. כל אחיותיו ומשפחותיהן הי״ד נספו בשואה. ניצלנו אולי בזכות הברכה הזאת ובזכות הצעד האמיץ שלו״. ומכוח כוחו של מעשה: גם צאצאים ותלמידים רבים שלהם זכו וזוכים להעמיד אלפי תלמידים בישיבות ההסדר ובבתי המדרש השונים ברחבי הארץ.
- עוד סיפרה: ״אחי למד בבית ספר בילו בת״א, שהיה אולי היחיד בכל האזור שנבנה מלכתחילה כבית ספר, עם כיתות מרווחות, מגרשים, מבנה מאוד נוח. אחרי כיתה ד אבי העביר אותו ל׳ישיבת תל-אביב׳ שבראשה עמדו הרב דב כץ (מחבר סדרת ׳תנועת המוסר׳, אביו של הרב יעקב כץ שליט״א) והרב לפיאן. ישיבת ת״א שכנה במבנה לא ייעודי, בתוך בניין דירות שהיו בו עדיין פיגומים. הוא הרגיש שזו ירידה, ושאל את אבא: ׳לאן הבאת אותי? הרי שם זה ממש בית ספר, ופה איך אפשר ללמוד?׳. אבא ענה לו: ׳ישעיהו, זה נכון, אבל מפה תצא בן תורה!׳..״. ■